
כמעט חמישה עשורים לאחר ששוגרה מכדור הארץ, הגשושית וויאג'ר 1 של נאס"א מציינת אבן דרך היסטורית בחקר החלל, כשהיא מגיעה למרחק של כ-26 מיליארד קילומטרים מכוכב הלכת שלנו. טל ענבר, מומחה לנושאי חלל, התארח אצל אריאל ברמן במגזין הצהריים ב'קול חי' והסביר כיצד הטכנולוגיה של שנות השבעים ממשיכה לשרת את האנושות גם כיום.
אחת השאלות המסקרנות ביותר היא כיצד מצליחה החללית להמשיך לפעול במרחק כה גדול מהשמש, מבלי להסתמך על אנרגיה סולארית. ענבר הסביר כי מקור האנרגיה שלה מבוסס על התפרקות טבעית של חומר רדיואקטיבי: "בתהליך שהוא מתפרק, הוא יוצר חום, והחום הזה הופך לחשמל". לדבריו, קילוגרמים בודדים של החומר מספיקים לייצור חשמל במשך עשרות שנים.
אף שמשימתן המקורית של וויאג'ר 1 ואחותה וויאג'ר 2 הסתיימה לפני עשרות שנים, השתיים ממשיכות לנוע במרחבי היקום. "הם לא יעצרו אף פעם. את המשימה העיקרית הם סיימו מזמן, לפני עשרות שנים", אמר ענבר. לדבריו, בנאס"א החליטו להמשיך לנצל את המכשירים שנותרו פעילים כל עוד ניתן לקיים תקשורת עם החלליות.
עוד באתר:
המרחק העצום יוצר מציאות שבה כל אות שמשדרת הגשושית זקוק ליממה שלמה כדי להגיע לכדור הארץ. מכאן שגם משלוח פקודה וקבלת תשובה עשויים להימשך כיומיים. "המרחק לחללית לוקח לקרן אור או לגלי רדיו יום אחד, ולנו זה לוקח 49 שנים", המחיש ענבר את ממדי המסע יוצא הדופן.
מרבית המכשירים המדעיים שהותקנו בגשושית כבר הושבתו, ובהם המצלמות, אולם היא ממשיכה לספק מידע על שדות מגנטיים וקרינה במרחב הבין-כוכבי. לצורך קליטת השידורים החלשים נעשה שימוש באנטנות ענק בכדור הארץ, שקוטרן מגיע לעשרות מטרים. "כל דבר שאנחנו מביאים מהחלל, אנחנו יכולים ללמוד עוד משהו שלא ידענו קודם", הסביר ענבר.
ומה צפוי בהמשך המסע? לדברי ענבר, הקשר עם הגשושית ייפסק כאשר מקור האנרגיה שלה לא יוכל עוד לספק חשמל למערכות התקשורת, או במקרה של תקלה במכשיר הרדיו. עם זאת, היא צפויה להמשיך בדרכה בחלל גם לאחר מכן. למרחק של שנת אור מכדור הארץ היא תגיע, לפי הערכתו, בעוד כ-18 אלף שנה.
האזינו לריאיון המלא, מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן:
























