
1.
יעקב אבינו בורח מפני עשו ועושה את דרכו אל בית לבן. בגבול שבין ארץ ישראל לחרן, בבית אל, הוא חולם את חלום הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ושומע את הבטחת הקב"ה: "הנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". כשהוא מקיץ משנתו ומכיר בקדושת המקום - "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" - הוא נודר: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך... והיה ה' לי לאלוקים".
חז"ל אומרים, כי מילה אחת מתוך הנדר מצאה חן באופן מיוחד בעיני הקב"ה. מילה שכמעט אפשר לחלוף על פניה בלי לתת עליה את הדעת. 'נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים'. הקב"ה לקח את תפילת האבות והפך אותה למפתח לגאולת הבנים. למשל:
עוד באתר:
"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים".
"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
"והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים".
פעמים רבות מופיעה המילה "והיה" כפתיחה לנבואה של גאולה של נחמה עתידית. מה יש במילה הזאת שהיא כל-כך מצאה חן בעיני השם?
2.
המילה "והיה" היא מילה מיוחדת. יש בה ו' ההיפוך: המילה "היה" מתייחסת לעבר, ואילו הו' הופכת אותה לעתיד - "והיה", כמו "יהיה".
יעקב אבינו בעצם אומר: "אני מבין, שבבית לבן לא אוכל לקיים מצוות כפי שאני רוצה. אין שם מניין, אין קריאת התורה. למדתי בישיבת שם ועבר, שם ידעתי מהי תפילה ושם יכולתי לעבוד את הקב"ה כראוי. כעת צפויות לי שנים, שבהן עבודת השם שלי תהיה חסרה, אבל אני מבטיח: אם אלוקים ישיב אותי בשלום אל בית אבי, 'והיה' - אני אהפוך את העבר לעתיד. את השנים שבהן אחסיר מעבודת הבורא, אשלים בעתיד".
3.
יעקב, בחור ישיבה שבורח על נפשו מפני עשו, עומד לצאת לדרך חדשה ולחיות שנים ארוכות בבית לבן. אבל דווקא בשעה כזאת, שהוא טרוד כל כך בגורלו ובעתידו, הדאגה הגדולה ביותר שלו היא מהבחינה הרוחנית. הוא חושש מהנפילה שמצפה לו בבית לבן, מהשנים שבהן לא יוכל לעמוד במדרגה הרוחנית שאליה הגיע, מהפגיעה בעבודת השם ובאמונה בו. ובתוך כל המצוקה הזאת הוא מבטיח: אני עוד אשלים את מה שאחסיר.
אומר לו הקב"ה: יעקב, אתה אמרת "והיה ה' לי לאלוקים", אני לוקח אותה מילה והופך אותה למפתח לגאולת בניך. גם הם יעברו גלות, חורבן, סבל וייסורים, אבל אני מבטיח להם, שבעתיד אשלם להם על כל מה שעברו ואהפוך את חסרונות העבר לכפל כפליים של נחמה וברכה.
לכן נבואות הגאולה פותחות באותה מילה: "והיה באחרית הימים…" "והיה ביום ההוא…". אותה תיבת 'והיה', שיעקב הכניס לנדרו, הופכת להבטחה הגדולה של הקב"ה לבניו: העבר לא יהיה סוף הסיפור. עוד יבוא עתיד, שבו הקב"ה ישלים את כל מה שחסר, אף יוסיף עליו כפל כפליים.
























