
מאחורי החיבוקים ולחיצות הידיים בטקס הפיוס ההמוני שנערך היום (שבת) בלוד, מתעוררת שאלה מטרידה: האם המדינה מצליחה לעצור את הפשיעה, או שמא היא מפנה את מקומה להסדרים בין גורמים עברייניים? משפחות הפשע הערביות ג'רושי ושמאלי מרמלה הכריזו על סיום סכסוך דמים שנמשך כשבע שנים וגבה, לפי הדיווחים, יותר מ-40 קורבנות.
האירוע התקיים בבית משפחת זבארקה בלוד, בהשתתפות אלפי בני אדם, אנשי דת, ראשי רשויות ונכבדים מהחברה הערבית. נציגי המשפחות התחבקו והצהירו על רצונם להפסיק את מעגל הנקמות. אך העיתונאי אבישי גרינצייג מזהיר כי מאחורי ההסכם מסתתרת סכנה חמורה.
גרינצייג מדגיש כי ההסכם כולל התחייבויות למשיכת תלונות ולהימנעות מהגשת תלונות חדשות במשטרה. לדבריו, משמעות הדבר היא ניסיון להחליף את מערכת אכיפת החוק בהסכמות פרטיות בין הצדדים. הוא מתח ביקורת גם על מעורבות המשטרה בתהליך, לאחר שדווח כי נציגי המשפחות נפגשו בתחנת המשטרה ברמלה לקראת הטקס. תוכן ההסכם עצמו טרם אומת באופן עצמאי.
עוד באתר:
הביקורת מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שאין מדובר במחלוקת אזרחית רגילה, אלא בסכסוך אלים ורב שנים. גרינצייג מזהיר כי הפסקת המאבק בין המשפחות אינה מעידה על נטישת עולם הפשע, ועלולה אף לאפשר לגורמים העברייניים להתחזק. לדבריו, "במקום לחסל אחת את השניה, הן יוכלו להתחזק ולחסל אחרים".
מוקד נוסף בביקורת הוא מעורבותו של יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בארגון הסולחות. גרינצייג מזהיר כי פעילות זו מעניקה כוח והשפעה לגורמים המזוהים עם פלג שהוצא מחוץ לחוק בישראל בשנת 2015.
ברקע נתוני הפשיעה הקשים, גרינצייג מסכם את ביקורתו במילים: "שלטון החוק הופרט היום." השאלה כעת היא האם המשטרה תמשיך בחקירת מעשי הרצח גם לאחר שהמשפחות הכריזו על שלום.
























