חייל מסתערב המצוי בלב עיר ערבית לצורך איסוף מודיעין שוטף, מבחין ביהודי ישראלי שנקלע בטעות לעיר הערבית, ותוך דקות ספורות עלול אספסוף מוסת לבצע בו שפטים (לינץ'). החייל מסוגל להציל את האזרח, אך על ידי כך הוא יחשוף את היותו חייל מסתערב. כיצד עליו להתנהג באופן זה?
בעיר רמאללה הערבית שוהים באורח תמידי חיילים מיחידת המסתערבים, תפקידם הוא להתערות בחברה הערבית ולהעביר למפקדיהם מידע על כוונות מחבלים לבצע פיגועי טרור בתחום מדינת ישראל. אחד מהחיילים הללו הצליח במשימתו והתערה היטב בחברה הערבית, והמידע שהעביר סייע לסכל בעבר מספר פיגועי תופת.
יום אחד מבחין החייל באדם יהודי שנקלע לעיר הערבית בגלל טעות בניווט, והוא יודע שתוך דקות ספורות יבוא האספסוף הערבי ויבצע בו שפטים (לינץ'). החייל מסוגל לחלצו בשלום דרך סמטאות העיר המוכרות לו היטב, אך על ידי כך סיפור הכיסוי שלו ייחשף ותושבי העיר לא יאמינו לו יותר, והוא לא יוכל יותר למנוע פיגועי תופת בתחומי ישראל.
עוד באתר:
החייל מצוי בדילמה לא פשוטה, הדחף הראשוני שלו הוא להציל את האזרח שמצוי בסכנת חיים ובכך לקיים את מצוות "לא תעמוד על דם רעך", אך מאידך הוא מעוניין להמשיך להסתערב ולמנוע פיגועי תופת קשים. בנוסף, יתכן שהוא עצמו יסתכן בעת המנוסה יחד עם היהודי, שההמון המוסת ירדפו אחריהם ואם יתפסום יהרגו את שניהם.
השאלה היא: האם הצלת יהודים בעתיד על ידי אותו חייל נחשבת כהצלה ודאית ויש להעדיף את הצלתם יותר מהצלת חיי יהודי אחד, או שאין להחשיבה אלא כספק הצלה, ועל החייל מוטל להציל את היהודי שלפניו המצוי בסכנה ודאית, זאת על פי הכלל "אין הספק דוחה את הוודאי". בנוסף יש לברר, כיצד יש להתייחס לסיכון שיהיה למסתערב עצמו בעת ניסיון ההצלה?
תשובה: הנודע ביהודה – מגדולי הפוסקים, מעלה דיון הלכתי בעניין עריכת ניתוחי מתים לצרכים מדעיים, האם מותר לעורכם לצורך ריפוי מחלות חשוכות מרפא על ידי הבנה טובה יותר באנטומיה של האדם? וכתב במסקנתו, שמאחר שאין לפנינו חולה שעבורו מעוניינים הרופאים לערוך את ניתוח המתים, אין זה נחשב כהצלה ודאית, ולכן הדבר אסור.
ה"חזון איש" הוסיף על דברי הנודע ביהודה וכתב, שגם באופן בו אין חולה לפנינו ממש, אלא שישנה הסתברות ושכיחות גבוהה שאכן יהיו חולים לפנינו, נחשב הדבר כ"חולה לפנינו" וכסכנה וודאית.
על פי דבריהם, מאחר שמדינת ישראל מצויה במצב מלחמה תמידית עם שכיניה הערבים, ובכל רגע נתון מתכננים המחבלים לעשות פיגועים בשטחי המדינה, היה מקום לומר שפעולות המודיעין שעשה החייל מוגדרות כהצלת נפשות וודאית.
אמנם נראה, שלהלכה אין זה נחשב כהצלה ודאית אלא כהצלה מסופקת, וזאת משני טעמים:
א. שהרי ישנם חיילים מסתערבים נוספים, אותם ניתן לשלוח במקומו לאותה עיר לאחר שהוא ייחשף.
ב. שישנם כוחות ביטחון נוספים בתחומי המדינה ובגבולותיה, וביכולתם למנוע פיגועים גם לאחר שהם כבר יצאו לדרך.
על כן נראה הלכה למעשה, שחובה על אותו חייל להציל בכל יכולתו את היהודי שנקלע לאזור הסכנה, מאחר שהוא מצוי בסכנה ודאית, ואין הוודאי נדחה מפני הספק. גם בשם מורי ורבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמעתי, ששלוהו על מקרה מעין זה והכריע שההצלה הוודאית של היחיד עדיפה מהצלת הרבים בעתיד מספק.
אמנם דין זה אמור רק על האופן בו הצלת היהודי אינה כרוכה בסכנת נפשות למסתערב עצמו, אבל אם גם הוא עלול להירצח על ידי ההמון כאשר יראו שהוא מציל את היהודי, אין עליו חובה להצילו אלא ישב ולא יעשה מאומה.
לסיכום: כאשר מסתערב נקלע לסיטואציה שבה הוא יכול להציל חיי יהודי מההמון הערבי והוא אינו מסתכן בכך, עליו להצילו גם במחיר של חשיפת הכיסוי שלו והפסקת עבודתו כמסתערב. ואם גם הוא עלול להסתכן על ידי כך, הוא אינו חייב להצילו.
הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.
