1. הרבה אחרי שיוסי שריד פרש מהפוליטיקה עוד קראו לזה "שיטת יוסי שריד" לעשיית כותרות. כאיש רדיו בדימוס, שריד ידע עד כמה דלים בחדשות בוקרי השבתות. רבות מהודעותיו לעיתונות הוא פרסם בשבת בבוקר, וכך התבטאות שהייתה נדחקת חיש קל ביום חול עשתה עוד כותרת ועוד כותרת, שרדה עוד מהדורה ועוד מהדורה.
2. ב-2003, כשהגעתי לכנסת, השולחן המפורסם שלו כבר עמד בשממונו. את הבוחרים נשאה הרוח, ואת העיתונאים משכו שולחנות אחרים, חשובים יותר במזנון הכנסת. בכל זאת לא הפסיק להיות אחד הפרלמנטרים המשפיעים, כי להיות ח"כ חשוב לא קשור למפלגה שממנה הגעת או ללייקים שצברת. הסיפור המשמעותי הראשון שפרסמתי נגע אליו. יום אחד הסתבר ששריד, בשבתו כחבר בוועדת החוץ והביטחון, תבע לדעת את זהותו של נשק סודי שבו נעשה שימוש באחד החיסולים בעזה. ב-2003 כמו היום זה היה סוד כמוס בהחלט. יו"ר הוועדה השתולל מזעם, מערכת הביטחון תבעה לנקוט צעדים, אבל שריד התעקש. במערכת גל"צ נתלה באותו ערב שלט מדהים, חסר תקדים: "בהוראת הצנזורה, כל ידיעה הנוגעת ליוסי שריד טעונה אישור מראש".
3. המתנחלים והימנים תיעבו אותו תיעוב עמוק, ובצדק מבחינתם. לא היה להם מעולם יריב חד, בוטה ומוכשר כמוהו. הם אולי לא יודעים, אבל את אחת מאמרות הכנף הימניות הבולטות ביותר דווקא הוא המציא. זה קרה לפני עשור: צבי הנדל, אז ח"כ מימין ואיש גוש קטיף, אמר על בימת הכנסת שתכנית ההתנתקות מקורה בצרות הפליליות של שרון. כשירד מהדוכן קרא לו שריד. "אתה יודע שאני לא בעמדתך בנושא עזה, אבל אם כבר, תוכל לקצר ולהגיד שעומק העקירה כעומק החקירה". הנדל ובעקבותיו הימין כולו ששו על הסלוגן. ככל הידוע, שריד מעולם לא דרש תמלוגים.
עוד באתר:
4. הוא היה גדול שרי איכות הסביבה שקמו כאן: את כל כשרונו התקשורתי רתם כדי להעלות לתודעה נושאים שלא אהבו לדבר עליהם, כמו מחזור, עצים וביוב. גם השנה הבודדת שבה שימש כשר החינוך העידה על כשרונותיו. מתנגדיו האידיאולוגיים העריכו את העובדה שלא ייבש אותם בתקציבים. אבל אז פרש, מסיבות אידיאולוגיות. חייו ואופיו הועידו לו את ספסלי האופוזיציה, לא מושבים אחוריים של מכוניות שרד.
5. ב-2005 ביקש ראש הממשלה שרון לצרף את מפלגת העבודה לממשלה כדי להבטיח רוב לתכנית ההתנתקות. שריד תיעב את ההתנחלויות אבל תיעב לא פחות את השחיתות ואת רדיפת השררה. בהצבעה המכריעה הוא סירב לתמוך בצירוף העבודה, וכמעט הפיל את המהלך כולו לזעמם של חבריו. כמי שעזב בגלל ויכוח עקרוני מקום בטוח בצמרת המערך לטובת סיעה קטנטנה כמו רצ, הוא לא הבין מדוע הדרך להגשים את מדיניותו חייבת לעבור בעוד ג'וב לדליה איציק או שמעון פרס. זה היה הד של הצבעה קודמת, שלושים שנה קודם לכן: שריד הינוקא, בן 34 בסך הכל עם חודשיים ניסיון בכנסת, הודיע שלא יתמוך בממשלת גולדה-דיין בהצבעת אי אמון בכנסת, על רקע מחדל יום הכיפורים. במו אצבעו הוא החל לגלגל את כדור השלג ששלח את ממשלת המערך הביתה, ואולי בדיעבד גם העלה את הליכוד לשלטון. גם ממנה הקריירה הפוליטית שלו הפסידה, אבל מצפונו הרוויח.
6. מדי פעם הוא היה מתקשר, לא כדי להתלונן על התוכן אלא כדי להעיר על העברית. זה קרה בפעם האחרונה כשדיברתי על כמות גדולה של חברי כנסת בליכוד שמתנגדים או תומכים באיזה מהלך שהיום כבר לא נראה כל כך חשוב כמו בזמן שידורו. "עם כל חיבתי הידועה לחברי הליכוד", אמר בקולו העמוק והסרקסטי, "ראוי להגיד 'מספר גדול של חברי כנסת' ולא 'כמות גדולה של. הם לא מספוא'".
7. אני חושד בשריד שהוא בחר למות בליל שבת כי לא שכח את שיטת יוסי שריד לעשיית כותרות. מאז אתמול ועד עכשיו הוא מככב בראש הכותרות, רק שהפעם יודו כולם שזה לגמרי בצדק. היה שלום, יוסי שריד. בלעדיך יהיה כאן הרבה יותר משעמם.
פורסם בדף הרשת החברתית של עמית סגל
