במשך שנים התרגלנו לשמוע שתמיד החרדים האשמים במצב הכלכלי, קצבאות הילדים, התקציבים לישיבות, למוסדות החינוך • שנה אחרי, פעילי המחאה החברתית עושים שינוי בחשיבה ויוצאים מתל אביב לשמוע את הציבור החרדי • האם באמת יש סיכוי לגישור ושיתוף פעולה?
מאת: דבורה גינזבורג
שנה אחרי פרוץ המחאה החברתית ונדמה שהמחאה המתחדשת לא ממש מעניינת אנשים מחוץ לגבולות תל אביב. אולם, מתחת לפני השטח, ראשי המחאה החברתית דווקא כן פועלים ומנסים להתחבר גם לקהלים שלא נראו לוקחים חלק במחאה ההמונית של הקיץ שעבר.
עוד באתר:
היום (ראשון) יצאו כמה מראשי המחאה שהתארגנו במסגרת "התנועה החברתית" בראשות סתיו שפיר, למסע ברחבי הארץ במסגרתו ייפגשו גם עם משפחות חרדיות על מנת למצוא את המשותף ולרתום גם את הציבור החרדי למאבק החברתי. לדבריה, חוסר ההשתתפות של הציבור החרדי במחאה החברתית היא אחד הדברים שחייבים לתקן כמה שיותר מהר, כלשונה.
יוזמת המסע היא רונה אורובנוב מירושלים, ממקימות המאהל החברתי בבירה ומפעילות "פורום הארגונים לירושלים חופשית", הצד החילוני של מאבקי החרדים – חילונים בירושלים. אורובנוב ארגנה הפגנות נגד ההפגנות של הציבור החרדי בסוגיית חניון קרתא, אינטל וההפרדה ברחוב מאה שערים. היום היא בגישה שונה ומתחרטת על כך מאוד.
אורובנוב: "הרבה מאוד שנים הייתי בתפיסה של 'להאשים את האחר'. חטאנו בזה. היינו אומרים החרדים לוקחים מאיתנו, המתנחלים לוקחים מאיתנו. חשבנו ש'הבורות של הכסף' נמצאים בשכונות החרדיות של בני ברק וירושלים כי הרי החרדים שלומדים בישיבות גוזלים כספי ציבור. זה אבסורד כי מי שהולך למקומות האלה רואה שמדובר במשפחות שלא מבוססות כלכלית. האשמת האחר התבססה בעיקר על שנאה".
ואיך התפיסה שלך השתנתה?
"במהלך השנה האחרונה למדנו כלכלה והבנו שמי שאשם במדיניות הכלכלית שלנו, זה לא התקציבים לחרדים או לקבוצות אחרות. כל התקציבים האלה הם ביחד הם רק קצה קצהו של הכסף שמתבזבז פה על ידי הממשלה: הטבות לטייקונים, למעמד העליון, "תספורות" שהמדינה עושה לחובות של אמידים, מכירת המחצבים של מדינת ישראל לבעלות פרטית, גבייה מועטת של מיסים מחברות גדולות, יש פה כמויות גדולות מאוד של כסף שלא נגבה מהציבור הנכון. היום אנחנו חושבים שכל המגזרים צריכים להתאחד, ולשנות את השיח. לא לשים אצבע מאשימה על אף אחד אלא על המדיניות הכלכלית כאן".
איך עושים את זה?
"אחת הבעיות העיקריות היא שבבחירות אנחנו מצביעים בהתאם למצע המדיני ולא הכלכלי חברתי. אנשים שמאמינים בערכים של שיוויון בחינוך, ברווחה, בבריאות – בוחרים בסופו של דבר במפלגות שלא דואגות להם ושמאמינות בערכים אחרים לגמרי. אם אנשים ימשיכו להצביע בגלל אידיאולוגיה מדינית הם ימשיכו לסבול ברמה הכלכלית. אנשים צריכים לבדוק אם המפלגה בהם הם בוחרים באמת תדאג להם לקבל שירותי רפואה ברמה לא פחות גבוהה מאלה שמקבלים אנשים בסביון, שהחינוך של הילדים שלהם יהיה באותה רמת חינוך כמו שמקבלים העשירים, שתהיה להם האופציה לקנות בית בישראל ללא קשר למעמד הסוציו אקונומי שלהם".
מה כולל המסע שלכם שמתחיל היום?
"אנחנו יוצאים למסע ברחבי הארץ, נתחיל מדרום, נמשיך לצפון ובתווך נעבור גם בירושלים. בין השאר אנחנו נהיה ביישוב החרדי אור הגנוז ונשמע שם שיעור של "בעל הסולם" וניפגש עם חרדים בירושלים. המטרה היא להיפגש בכל יישוב עם הקהילה המקומית. המסע הוא קריאה לאנשים להתחבר ולהתחיל לעבוד ביחד על מטרות משותפות".
אילו מטרות משותפות יש לכם ולמשפחות חרדיות?
"כל משפחה כזו צריכה לשלם שכר דירה, ארנונה, חשמל, מים ולדאוג לחינוך הילדים שלה, לא תמיד יש לה כסף לכך. יש פה משהו שהוא לא תקין ואנחנו צריכים ללמוד את המצב ולשבת ולחשוב מה קורה"
לאלו תוצאות את מצפה?
"אני מקווה שנלחם ביחד למען מטרה משותפת ולא אחד בשני. אם נתאחד ונלחם בשחיתות נוכל לשנות את המצב. למשל שהמדינה תבנה דיור ציבורי זה משהו שמשפחה חרדית תשמח להיאבק עליו, או למשל נושאים של רווחה, קצבאות ילדים קצבאות זקנים נכים. יש מורות בחברה החרדית שמועסקות על ידי עמותות והן לא מקבלות שכר בחודשי החופש. זו העסקה מנצלת".
את חושבת שחרדים יהיו מעוניינים לפגוש בכם?
"אני בטוחה שיש דור צעיר של חרדים וחרדיות שרוצים להיפגש עם אנשים שרוצים לעשות שינוי. לפחות בשביל ההתחלה אני מאמינה שנוכל למצוא מטרה אחת קטנה שכולנו מסכימים עליה".
פעיל בולט אחר בנוף התל אביב שמצטרף היום למסע הוא אלון-לי גרין שמודה: "פעם הייתי במקום של שנאה וזה מאוד השתנה אצלי בעקבות המחאה". לדבריו המאבק לשינוי חברתי הוא מאבק שלכל אזרח יש נגיעה אליו, כל אזרח ישראלי שהמצב במדינה עובד לרעתו.
מה המטרה שלך במסע היום?
"אנחנו מחפשים שותפות, ליצור קשרים עם עוד מגזרים. אנחנו יוצאים נגד הכוונה להציג את המאבק כמלחמה בין חילונים לבין חרדים או מאבק של אנשים שעשו צבא נגד אנשים שלא עשו צבא. אנחנו מנסים לטשטש הגבולות ומחפשים מקום שוויוני שנוכל להיות בו כולנו יחד".
רצון אמיתי לשוויון או דיבורים בעלמא?
אמש (מוצאי שבת) חברו אנשי התנועה החברתית בראשות סתיו שפיר ליושב ראש התאחדות הסטודנטים איציק שמולי ולראשי המאבק למען חוק הגיוס המכנים עצמם "המאבק לשוויון בנטל".
מהדברים שעלו בהפגנה בגנות המחנה החרדי, עולות שאלות קשות על טוהר כוונותיהם של אנשי התנועה החברתית, ונראה כי דבריהם נועדו להגדיל את קהל התומכים למחאה ולא כדי ליצור דו שיח אמיתי עם המגזר החרדי. חיבור זה אינו עולה בקנה אחד עם דבריה שותפות וטשטוש הגבולות המפרידים.
"נוכח העובדה שמממשלה מנסה להפריד בינינו ולפלג אותנו אנחנו מנסים דווקא למצוא את המשותף והמאחד" אומרת שפיר שפתחה היום את המסע בעיר אילת.
את לא חוששת שהחיבור שלך עם אנשי "מחאת הפראיירים" ירחיק ממך את השותפות עם הציבור החרדי?
"אומנם הייתי על הבמה עם ראשי הפורום לשוויון בנטל אבל הדברים שאמרתי היו שונים. אני דווקא חושבת שאסור לכפות גיוס על אף אחד. צריך להתמקד דווקא בשילוב החרדים בשוק העבודה, דבר שיתרום לכלכלה הישראלית. במקביל, צריך להתחשב בחברה הישראלית ולפרק את הסקטוריאליות. אבל אני לא בעד להכריח אף אחד לעשות שום דבר. המשימה שלנו היא לא נגד חרדים אלא נגד הממשלה ומקבלי ההחלטות שתמיד מעדיפים הנתח העשיר והשבע על פני כולנו".
(צילום תמונה ראשית: ויקיפדיה)
