"הסדר היסטורי בכותל – תוקם רחבה שוויונית!" מתוך אתר התנועה הרפורמית.
קל להתעצבן על הנושא, אבל עדיף לעשות קצת סדר.
יש פה שלושה נושאים לדיון:
התנועה הרפורמית
נשות הכותל
הרחבה השיוויונית.
עוד באתר:
1. התנועה הרפורמית מעמידה אותנו בפני שאלות שעלינו לברר.
מצד אחד הם כופרים ומתבוללים, מצד שני הם מתעקשים להיקרא יהודים ודורשים הכרה כזרם "דתי-לא-אורתודוכסי". למה כל כך חשוב להם להיקרא יהודים? ולמה חשובה להם ההכרה?
את החילונים שמקבלים מהם כסף לצורך קידום האג'נדה הרפורמית – אנחנו מבינים, הרי אפילו לגנב לא יבוזו "כי יגנוב – למלא נפשו כי ירעב". אבל הרפורמים עצמם, מה הם מחפשים? כנראה שכן יש להם ניצוץ יהודי חזק וחשוב להם לשמר אותו.
ולכן, אם לא היה בהם איום ממשי על המשך קיום העם והתורה – היינו מקרבים אותם בכדי שיממשו את הניצוץ היהודי בדרכים יותר אפקטיביות. הבעיה היא שהם רוצים להרגיש עם ולהיות בלי. וזאת בשונה מהחילונים שמצהירים אין לנו חלק ונחלה בתורת ה'.
האם יש להם פיתרון? לכאורה אין צורך בפיתרון, עליהם נאמר "השכם והערב עליהם לבית המדרש, והם כלים מאליהם" שהרי הם מתבוללים בשיעורי ענק. כך שאין טעם להשקיע בהם אנרגיה.ואם כן, אזי צריך להשקיע בקירוב ולא במלחמות.
הבעיה היא רק ההצקות שהם שולחים לנו על ידי הברית עם חילונים שונאי חרדים, אז סובלים קצת.
2. נשות הכותל
מעולם לא פגשתי בהן, ולכאורה העקשנות שלהם במשך עשרות שנים אמורה לעורר כבוד, הערכה, וסיבה טובה להאמין שמדובר בנשים צדקניות שחשוב להן להתפלל לפני השכינה, ולהדר בקיום מצוות תפילין וציצית על אף שאינן מצוות.
אבל לצערנו הרושם שהן מותירות הינו רושם של נשים משועממות שהתפילה בכותל נותנת להן גוון בחיים. קשה לבדוק אם הן מתפללות ביום יום אבל קל לנחש. פעם בחודש, לבוא לעצבן את האורתודוכסים זה עושה להן טוב.
ודווקא מתוך שקיבלו מתחם נפרד, החשק להתפלל יירד, שהרי לא יהיו יותר מבצעי "גניבת ספר תורה מהגברים" וכדומה. ובעצם התפילה בכותל תחזור להיות כמו בטמפלים, כמה מנייני נשים יש בטמפלים הרפורמים? יש אמנם קהילות עם מנינים קבועים בשבת, אבל אין פרובוקציות. כשאין פרובוקציות אין עניין.
ובדבר חילול ה' ולמה לא נתנו להן קודם. עלינו לקוות שלא נתחרט על כך שלא נתנו להם מראש, כי הפופולריות שצברו – היא בזכותנו, החרדים. ועל מקרים כאלה אמר החכם: "אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו".
אין שום איסור בעולם לנשים ללבוש טלית ותפילין ולהתפלל במנין ולקרוא בתורה. להיפך יש כאן מצווה כמו שנשים מקפידות על תקיעת שופר ולולב. הבעיה היא כמובן הקנטור והרצון לעקור את ההלכה. ולכן היה עדיף לתת להם את ליטרת הבשר, אמנם הן שמות לנו אצבע בעין, אבל עלינו להיות חכמים כפליים.
כי מה שקיבלנו כרגע זה משהו הרבה יותר גדול, ועל כך נראה בסעיף הבא.
3. "הרחבה השוויונית"
אין ספק שהנושא הוא לא זכות התפילה בכותל במעורב אלא כפי שהתנועה הרפורמית עצמה רואה בכך את ההישגים הבאים:
• לראשונה – הכרה מלאה וברורה של החוק הישראלי בתפילה שוויונית ברוח היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית כחלק מהמנהג של המקומות הקדושים לעם היהודי.
• לראשונה – גוף ממשלתי משותף בעל סמכויות מעוגנות בחוק ותקצוב ממשלתי בהשתתפות נציגים רשמיים של התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית.
• לראשונה – כל מבקר בכותל וכל משפחה מהארץ ומהתפוצות החוגגת בר או בת מצווה יוכלו לבחור בין תפילה בהפרדה ועם מחיצה בין נשים וגברים ולבין תפילה שוויונית ומעורבת.
• לראשונה – יובטח בחוק האופי הממלכתי של הרחבה העליונה והשימוש בה לטובת טקסים ואירועים ממלכתיים וציבוריים ללא הפרדה בין גברים ונשים וללא כפייה של נורמות דתיות שאינן מקובלות על רוב הציבור הישראלי (כגון: מניעת שירת נשים).
עד היום היו לנו "חילונים-אורתודוכסים", כלומר שנקודת המוצא שלהם היא שהיהדות היא כפי המסורה לנו מדור דור, אלא שהם לא רואים את עצמם כחלק מהענין. ובמידה והם כן רוצים "לחזור" – זוהי חזרה למקורות.
והשאיפה הרפורמית היא שיהיו "חילונים-רפורמים" שאם כבר רוצים לציין "בר-מצווה" זה יהיה לחלוטין בשם הכלום ולשם הכלום. בדומה לטקסי ה"בר מצווה" לכלבים שהתחילו לערוך לאחרונה…
מצד אחד, זה אמור להזיז לנו כמו הרפורמים עצמם, כלומר "הם כלים מאליהם", מצד שני זה עומד להקשות מאוד על משימת שימור היהדות גם עבור החילונים בעם. ומשימה זו היא אחת מהעיקריות בדורנו.
סביר להניח שאם היינו נותנים להם את "הרחבה השוויונית" לפני 25 שנה, היא היתה ריקה היום. כמו בתי הכנסת המתרוקנים שלהם. אבל איפה הם זורקי הביצים שיקחו אחריות על תוצאות מעשיהם?!
