”מה זה הדבר הנוצץ באוזן שלך? – זה עגילים ואני מוכן לתת אותו במתנה“.
הדו שיח הזה לא התרחש בין חברות או אפילו לא בהתרמות למטרה חשובה. הסיטואציה הזאת התרחשה השבוע ביום שני בערב באלעד.
את נועם אני מכיר כבר שנים. נער צעיר שלא הסתדר כל כך במסגרות לימוד סטנדרטיות. וכך, מגיל צעיר הגיע לרחוב. הוא נחשב אחד הנערים הרציניים ברחוב, בחור עם מילה ומעמד.
עוד באתר:
במחלקת הנוער בעירייה זיהו את היכולות והתכונות שלו וכחלק מעבודת הקודש שלהם רתמו אותו הרבה פעמים לפעיליות שהצריכו בחורים חזקים ואיכותיים. בין היתר הוא היה אחראי על הפעלת מתקנים בלונה פארק המיוחד שהוקם בעיר בחול המועד ועל סידורם וחלוקתם של המארזים המיוחדים שהוכנו לתושבים לפני חג הפסח.
פגשתי אותו בליל שבת האחרון בשעת ליל מאוחרת, עת שסיים למלצר באירוע שערך בכיר מאוד בעירייה. נועם החזיק בידו בקבוק בירה ושיתף אותי שעכשיו הוא סיים משמרת מתישה כשבאמצע כמעט ונטש תוך כדי הפיכת שולחן בעקבות גערה שקיבל מאותו בכיר בגלל שהתבלבל והוריד את סיר הטושלנט במקום את סיר המרק.
הוא היה צריך הרבה כוחות נפש ויכולת הבלגה כדי להתמודד ולסיים את העבודה. דיברנו קצת והחלפנו חוויות על מה שעבר עליו בשבוע האחרון וסיכמנו להתראות בקרוב.
יום שני בערב ברחובה של העיר אלעד כנס גדול ומרומם של עתידנו בעיר. גדולי האדמורי"ם, ראשי הישיבות ורבני העיר והקהילות יחד עם רבבות תושבי העיר השתתפו, התרגשו ובעיקר התחזקו. ואז עולה לבמה מרן חכם שלום כהן. הלחץ הדוחק והצפיפות של רבבות הציבור שרצו להתקרב למרן גרמו לחברנו נועם הסדרן פשוט להידחק והוא מעד על הרב.
הרב הסתובב בהפתעה והסתכל על נועם במבט חמור .כשנועם ראה את זה, הבחור ששום דבר ואף אחד לא יכול עליו פשוט נשבר. הוא סיפר שהוא עכשיו לא יוכל לישון בלילה ומי יודע מה יהיה… לאחר מסכת השתדלויות ודיבור עם בנו של הרב ועם סגן ראש העיר סודר שנועם ימתין לרב ביציאה.
היה ערב מרגש ומחזק. הרבנים דיברו והזכירו את האסון הנורא של ששת הקורבנות שעלו לעולה בתאונה הנוראית השבוע, את המצב של ההרוג הל`ג בתקופת האינתפאדה הנוכחית, וכמובן, ביכו על אותם נפשות שנפגעים מהטכנולוגיה המתקדמת.
בסיום הערב פונה מרן הרב שלום כהן לרדת מהבמה ושם ממתין לו נועם. "כבוד הרב באתי לבקש סליחה", הוא אומר, וחכם שלום עונה, "הבנתי שכוונתך הייתה לטובה וזה היה נפילה, מחול לך מחול לך מחול לך". ואז פונה הרב ושואל מה זה הדברים הנוצצים על אוזניך??? נועם מכסה את אוזניו במבוכה.
לאחר מספר שניות של מאבק ומבוכה הוא משיב: כבוד הרב, זה עגילים אבל אני רוצה להביא אותם לרב מתנה! ונועם מסיר את העגילים שהיו גאוותו בחודשים האחרונים ומביא אותם לרב.
הרב מושיט את כף ידו ומקבל את המתנה. הנוכחים ההמומים מוחאים כפיים ואז ממשיך הרב ומספר: הבוקר הייתי בכותל והיה שם בחור שהסיר עגיל וברכתי אותו. אתה שזכית להסיר 2 עגילים הרי שתבורך בכפל כפליים ברכות.
עדיין לא יבשו הדמעות הכואבות מהאסון הנורא השבוע והנה שוב דמעות בעיניים כשהפעם הם דמעות של תקווה.
