רבה הראשי של תל אביב הרב ישראל לאו העניק ראיון-מספד ב"מהדורה המרכזית" לרגל הסתלקותו לגנזי מרומים של כ"ק האדמו"ר מערלוי. בדבריו, שרטט הרב קווים מרתקים לדמותו הייחודית, לצד תיאור מקיף וסקירת רקע ליהדות הונגריה ומורשתה, בצלה גדל ואותה ביקש לקומם האדמו"ר זצ"ל.
הרב הציג רשימה של אדמורי"ם וגדולי עולם בדור האחרון שיצאו מהשואה בודדים וחרבים, והצליחו לשקם את עצמם ואת קהילתם לשם ולתפארת. הוא גם עמד על ההבדלים בין החסידויות הפולניות כמו גור, שאיבדו כמעט לחלוטין את חסידיהם באשר שתו את כוס התרעלה במחנות ההשמדה מימיה הראשונים של השואה, לעומת חצרות הונגריה, אליהם הגיעו הנאצים בשלב מאוחר יותר, ושמהם שרדו יותר את אימי המלחמה.
"הרבי מערלוי שהלך לבית עולמו הצטיין לא רק ב'התנערי מעפר, קומי לבשי בגדי תפארתך', עד שזכה והגיע ל'מקדש מלך עיר מלוכה', אלא הצטיין גם במזיגה מופלאה של מנהיג גדול בעולם החסידות לצד ראשות ישיבה בקנה מידה עולמי. לא רואים ראש ישיבה בסדר גודל כזה, הוא ישב יום יום בישיבה והורה לתלמידיו דרך בים התלמוד".
עוד באתר:
הרב לאו המשיך: "עד לתקופה האחרונה האדמו"ר לא עזב את הישיבה אף לא ליום אחד, הוא עמד בראש הכוללים, למד אפילו עם ילדים בחיידר". כאן עבר הרב לאו לתאר את מפגשיו האישיים עם האדמו"ר: "כשנכנסת אליו, מבטו תמיד מושפל אל השולחן, מעט כפוף, לפעמים היה נראה שלא מקשיב, נים ולא נים, אבל אז, כששטחת את דבריך, ראית את חיוכו המלא ועיניו הפקחיות מנתחים את הסוגיה באיזמל חד, בחריפות ובבקיאות, ממש כמו ראש ישיבה…".
"היה בו השילוב המופלא של אדמו"רות והנהגה שנשא בהקפדה את מנהגי והליכות קהילתו, לצד מאור פנים בלתי רגיל. כשהיית נכנס אליו, הרגשת כאילו הוא מלטף אותך, כאילו מחבק, הרגשה של בן אצל אביו לא רק של חסיד ותלמיד אצל רבו".
האזינו לראיון המלא:
