אלפי בני הישיבות שסיימו לא מכבר את זמן חורף לאחר שמילאו כריסם בפלפול ובסברה, מתחילים בימים אלו את ההכנות לפסח. ולצד העזרה לאמא בניקיונות או לאבא בסחיבות, תוכלו לפגוש אותם בחנויות הספרים ובבתי המדרש, מתכוננים לחג עם סוגיה הלכתית, הגיג מחשבתי או דרוש שינער בפיקחותו את עייפות בני המשפחה המנומנמים מהשפעת ארבע הכוסות.
אלא שגם הטובים והמופלגים שבהם, לא יצליחו להגיע לרמת הסברה העמוקה ולא יצליחו לרדת לעומק סוף דעתו הלמדנית של טל שלוש, המכהן במשרה הרמה של מנכ"ל מרכז הכלב והאדם. במאמר ארוך ומנומק, קושר מר שלוש בין סיפור יציאת מצרים והדרך לחירות, לבין זכות הכלבים להשתחרר מידי "משעבדיהם" בני האדם.
וכך פותח המאמר: "עונת האביב ידועה כעונה נפלאה בה אנו חוגגים את חג הפסח, ובמקביל, מתרחשת עלייה חדה בהיקף אימוצי כלבים בעמותות השונות. לא בכדי החג קרוי גם 'חג החירות', על שום שחרורנו מעבדות לחופשי, וכך גם בעת האימוץ אנו מדברים על שחרורו של הכלב לחירות: שחרורו מכליאה בכלוב של עמותה דואגת, אימוצו והעברתו לבית חם, אוהב, לאנשים בודדים או למשפחה וילדים. 'מצוות שחרור הכלבים' נעשית לאורך כל השנה, אך מקבלת חשיבות רבה בחג הפסח בו אלפי כלבים מחכים בעמותות על מנת שתוכלו לקיים מצווה ולאמצם!".
עוד באתר:
למקרה שימי בין הזמנים הוציאו אתכם מכלל ריכוז בסוגיית הכלבים, להלן תזכורת ממצה: "גידול כלב בכלל וכלב מאומץ בפרט מהווה הנאה גדולה עבור אוהבי בעלי החיים, שכן הכלב מקשר בין כל חברי המשפחה, מאפשר התרעננות ויציאה מהבית ומשגרת הטכנולוגיה (למשל, התנתקות מהמחשב ומהטלוויזיה) ותורם רבות לבעליו.
"ולכבוד חג החירות הנה לפניכם סיפור מיוחד אודות חשיבותם ותפקידם של הכלבים ברוח זו, כי גם לפני כאלפיים שנה, ידע האדם מי ידידו הטוב ביותר, אשר יסייע ויגיש לו עזרה בעת הצורך".
ולאחר שווידאנו כי מראי המקומות מונחים בבהירות בפניכם, עלינו לצלול לעומקה של סוגיה. "סיפור יציאת מצרים מתואר בספר שמות. כזכור, בני ישראל ביקשו לעזוב את ארץ מצרים אך פרעה סירב פעם אחר פעם לשחררם. לאחר תשע מכות שהנחית אלוהים על עם המצרי בשל סרבנותו וקשיות עורפו של פרעה, פנה משה רבנו, שליחו של אלוהים, אל המלך פרעה והתריע בפניו כי המכה העשירית והאחרונה (מכת בכורות) תהיה קשה ביותר, והוא מבטיח כי: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה…" (שמות י"א, ז').
"לפסוק זה מספר פרשנויות, מהן עולה בבירור תרומתם הנכבדת של הכלבים לשחרור בני ישראל ממצרים. ההסבר הבסיסי לפסוק טוען, כי במהלך מכת הבכורות תקום צעקה גדולה במצרים, אך הכלבים יחרישו ולא יתריעו בנביחה. פירוש אחר טוען, כי הזכרת הכלב היא משל למזיקים אחרים שיימנעו ממגע עם בני ישראל בעת יציאת מצרים. לפי פרשנות אחרת, מדובר בהבטחה כי כלבי השמירה המצריים לא ינבחו ולא יפגעו בעבדים, בני ישראל, המבקשים לברוח ממצרים (פגיעה פיזית, פגיעה נפשית, חבלות, וכיו"ב). לבסוף, בתלמוד נאמר כי על-פי טבעם וטיבם של הכלבים, היה עליהם לנבוח בחצות הלילה, עם הגעתו שלמלאך המוות (מכת הבכורות), אך הם שתקו ולא התריעו בפני בעליהם המצרים על דבר האסון המתקרב. הכלבים דממו בשעה שבני ישראל נסו וחמקו כך ששתיקתם הייתה לנס ומכאן חשיבותם ותפקידם החשוב של הכלבים ביציאת מצרים.
"ומה לגבי שכרם של הכלבים? חז"ל טוענים כי הודות להימנעותם מלנבוח על בני ישראל, הם נצטוו להשליך לכלבים שאריות בשר האסורות באכילת אדם: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב, ל'). כלומר, הבטחת מזון בזוי הינה שכר ראוי לכלב לדורי דורות, ובדרך זו נפרע החוב על שלא חרצו לשונם ביציאת מצרים.
"נביחת כלבים עשויה להפחיד בני-אדם רבים, בעיקר נשים וילדים. שתיקתם של הכלבים הביאה לכך שיציאת מצרים נעשתה מתוך בטחון ומנוחת הנפש, ולא באווירת בהלה ופחד, שכן הכלבים נסכו בטחון בעבדים העבריים, כך שלא יפחדו מסכנות הצפויות להם בדרכם.
"שומרי מצוות, אוכלי מצות, מסורתיים, חילוניים וכל אוהבי הכלבים – כולם מוזמנים לקיים את מצוות חג הפסח ה'מורחבת' – לאמץ כלב ולשחררו מהכלוב ומהבדידות, כך גם הוא יוכל לחגוג את חג החירות, שללא ספק מגיע לו ליהנות ממנו לא פחות מבעליו".
אנחנו מביאים כאן את הטור עם פרוס עלינו ימי חודש ניסן, על מנת שתוכלו לעיין בו בדקדוק הנצרך, לאסוקי שמעתתא, ולהתארגן כיאות לקראת הצעד המתבקש.
והראשון שיקים עמדת אימוץ כלבים סמוך לעמדות חלוקת קמחא דפסחא בריכוזים החרדיים, יבורך מפי עליון, ולבטח תעמוד לו הזכות על אשר הקל על מאות האברכים ועקרות הבית לבל יצטרכו לנהור בהמוניהם בערב החג אל מקומות מרוחקים, ויוכלו להדר באימוץ כלב עוד לפני התקדש עליהם החג.
