סיפור עלייתם ארצה של 17 מיהודי תימן בחודש שעבר, כבש את כותרות העיתונים ואת לבות הישראלים. קיבוץ הגלויות של יהודי המזרח עם לבושם המסורתי חימם את הלב, קבלת פנים מתוקשרת נערכה בשדה התעופה, וראש הממשלה, שרים וסגניהם מיהרו להצטלם עם העולים שהוגדרו כאחרוני יהודי תימן המקשים לעלות ארצה.
ימים ספורים חלפו. אור הזרקורים הוסט, והעולים החלו לנחות על קרקע המציאות. זו נראית שונה לחלוטין ועגומה למדי, כשצופים בה מתוך חלונותיו הקטנים של מרכז הקליטה של הסוכנות היהודית בבאר שבע.
17 יהודי תימן שהפכו בן לילה לישראלים, גילו את שכניהם לשיכון, המהווים עדות חיה למציאות המרה ולעתיד הלא פשוט שמחכה להם במדינת היהודים. 35 משפחות שעלו מתימן לפני כשש שנים מתגוררות שם, רובם במצב כלכלי קשה, וחלקם עם הרהורי חרטה וניסיון לשוב אל מולדתם.
עוד באתר:
כתב מגזין מאקו שמעון איפרגן, יצא למרכז הקליטה בבאר שבע, וחזר עם חוויות ועדויות קורעות לב. דירות צפופות, אנשים מחוסרי עבודה, ילדים בלי עתיד, ואבות שחוסכים מפיהם עבור אוכל לילדיהם.לחלקם, חובות של עשרות אלפי שקלים כתוצאה ממחסור בלתי פוסק והסתבכות שקצה האור לא נראה באופק.
"הבטיחו לנו הבטחות ותראה מה קרה? שש שנים אנשים תקועים במרכז הקליטה", אומר לאיפרגן אחד העולים הותיקים. "אנשים פה חיים בחרדות קיומיות. רמסו את הזכויות שלנו, אנחנו עולים סוג ב' ואפילו גרוע מזה. המטבח קטן והסלון מטר על מטר, אתה מרגיש שאתה חי בתוך קופסת גפרורים".
מיהודי אחר הוא שמע על המשבר הגדול והשינוי לרעה בין חייהם בתימן המתוארים כטובים ונוחים, לאלו בישראל. "חיינו שם כמו מלכים, באמת לא היה חסר לנו כלום. אפילו היחסים עם השכנים הערבים שלנו היו טובים. אבל אז החלה מלחמה בתימן והתחלנו לקבל טלפונים ממשפחות בארץ שדאגו לנו וחששו לחיינו. קיבלנו מסרים מהסוכנות היהודית שהם רוצים להעלות אותנו לארץ בגלל חשש שהמורדים יפגעו בנו, אז עלינו לישראל מהר, בלי כלום, רק עם הבגדים שעל הגוף, ממש כמו ביציאת מצרים. לא הספקנו אפילו למכור את הרכוש שלנו, איבדנו הכל רק כדי לחיות בארץ הקודש ועכשיו, אחרי חמש שנים בישראל, אני מאוכזב. הבטיחו שנקבל בתים ושיסדרו לנו עבודה, ופשוט עבדו עלינו בעיניים. יש פה עולים שרוצים לחזור לתימן כי נמאס להם שדופקים אותם".
פעילים שהתראיינו לכתבה טוענים כי דמי השכירות היחסית גבוהים שדורשת הסוכנות, נועדה בכדי לדחוק את הדיירים לצאת ממרכז הקליטה ולעבור להתגורר עצמאית במקום אחר. גם הבירוקרטיה בין משרדי הממשלה מסתמנת כאחד הגורמים המרכזיים לחוסר תשומת הלב ומציאת הפתרון לעולים שבאו להידבק בארץ אבותם לצד אחיהם, אך נוחלים אכזבה וקשיים רבים.
אחד העולים אמר למאקו כי הוא ממליץ למכריו הנותרים בתימן שלא לעלות ארצה. "למה שיבואו לפה? כדי לסבול? יותר טוב שיישארו שם", הוא אומר בדמעות. "אתה יודע מה הכי כואב לי? אני גר פה כבר חמש שנים ואפילו פעם אחת לא נסעתי עם האישה והילדים לטייל בארץ, לראות את הים, את צפת, את ירושלים. אין לנו כסף לבזבז על אוטובוסים אז אנחנו נשארים במרכז הקליטה כמו פליטים חסרי בית, ומקווים שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו וידאג לנו. הוא התקווה שלנו, כי על הפוליטיקאים אני כבר לא סומך יותר".
