זה המצב: מעולם לא היה פה טוב-יותר.
אחוז העולים לישראל שובר שיאי-עבר, הכלכלה הישראלית מנצחת את כל התחזיות השחורות של ה-OECD וה-CNN וה- U.N (ועוד ארגונים שאין לאף אחד מושג מה רוצים בעצם עד שהם אומרים משהו על רע על ישראל ואז כל העולם מעריך אותם יותר), התחבורה הציבורית מתרחבת ומתחכמת עם הנוסעים בכל יום יותר (למרות שאף אחד כולל הנהגים לא מבין איך משלמים היום עם רב-קו ולמה יש עדיין צורך בכרטיסי נייר כולם נראים מרוצים גם כשהאוטובוסים בקושי זזים מרוב נוסעים והנהג עצבני כי הוא ישן חצי שעה בלילה והשתתף בשש בבוקר בהפגנה של שלוש שעות בירושלים), והמבנים החדשים למגורים צצים כפטריות רעילות אחרי הגשם במקום כל ריאה ירוקה שהארגונים שעדיין מרגישים בחסרונה לא הצליחו לעקור מהשורש(ובכל זאת בכל מושב כנסת חדש הבעיה העיקרית היא עדיין הדיור למרות שבמקרה של המושב האחרון יש תחושה שזה דווקא השידור) והתקשורת נהנית מחופש העיתונאים(לחפש לעצמם קריירה אחרת), והמורים יודעים להסביר הכל(חוץ מאשר את תלוש המשכורת שלהם).
והמדינה לא מטפלת כמו שצריך במניעת תאונות דרכים.
עוד באתר:
ובכוונה הדבר הכי לא טוב נשמר לסוף- כי גם בתחום זה תמיד יהיה מי שיציין שהמצב היום הרבה יותר טוב מפעם ושכל הזמן נעשים מאמצים לשפר את התחום הבעייתי והחשוב הזה. אבל דווקא בתחום הזה חשוב להגיד פעם אחת ולתמיד- שלא משנה כמה תקלות ומחדלים אפשר יהיה להפיל על הפוליטיקאים והממשלה- בסופו של דבר האמת שאינה ניתנת לערעור היא זו:
המדינה לא נמצאת מאחורי ההגה ולא נוהגת בכביש בחוסר אחריות! היא אולי נוהגת בכנסת או בישיבות הממשלה בחוסר אחריות- אבל ברוב המקרים הנהגים והולכי הרגל המתפרצים לכבישים או רוכבי האופנים החשמלים שלא מצייתים לחוקים אינם יכולים להאשים אף אחד בתאונות-דרכים חוץ מאשר את עצמם כיוון שנהגו בחוסר אחריות או מודעות לכוח שיש בידיהם על הכביש ובסביבתו ואולי עליהם נאמר בתהילים "וסביביו נשערה מאד" והשופט כל הארץ הרואה הכל ללא צורך במצלמות מעקב משטרתיות ידקדק עמם כחוט השערה.
יתכן שהדוגמא האחרונה על מצב תאונות הדרכים משקפת בצורה כלשהי את חלקו הראשון של הטור שמשלב אופטימיות יתר מזהירה עם ציניות מזהירה במובן של התראה- כדי להבין שלא תמיד מה שנראה במבט ראשון כחוסר אחריות בכביש באמת היה כזה ואפילו במצב של נהג שנסע במהירות מופרזת או עבר באור אדום- למה לא ללמד זכות ולחשוב שמדובר באדם שהסיע קרוב משפחה במצב קשה לבית החולים או באדם שבעצמו לא חש בטוב והחליט לא לחכות לפינוי באמבולנס אלא להגיע הכי מהר שאפשר למרפאת טיפול נמרץ? ואולי האשמה בכלל בנהגים אחרים ולא בזה שסומן מראש כגורם לתאונה?
הנטיה הראשונה של כל אדם שנחשד בהתנהגות לא טובה היא לשפוט את האחר ולהטיל עליו את כל האחריות. במערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ארצות הברית הגיעו הררי הרפש המילולי שהטיחו שני המועמדים זה לזה לכאלה גבהים אדירים שאם הדיבורים המשמיצים באמת היו הופכים לזבל כל אזרחי ארה"ב היו מאושפזים עם מחלות תברואה.
אז מה באמת צריך לענות כששואלים אנשים רגילים מהישוב ולא פוליטיקאים בנאומים מחושבים וכתובים מראש מה מצב האומה?
בעיני הכי טוב להשיב בציטוט מספר שמואל של יואב שר-צבא דוד המלך שראה שהמלחמה מקיפה אותו מכל עבר:
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו והשם יעשה הטוב בעיניו"
כל מה שנדרש מאיתנו כאומה זה להיות חזקים בעד כל מה שיש בה ובעיקר להיות חזקים באמנותנו שאיננו רואים תמיד את התמונה השלמה, לא יודעים תמיד מה נכון ומה צודק, אבל מאמינים בכל יום שמתחיל ומסתיים בין אם בשעון קיץ או בשעון חורף שהיום הבא יהיה בעזרת השם טוב יותר ויפתח בפנינו הזדמנויות חדשות כאומה וכיחידים.
אז נכון שלהרבה אנשים עדיין אין דירות משלהם בארץ הזאת
ונכון שנדמה שהמנהיגים שלנו מתעסקים יותר מדי במה שיגידו או יכתבו עליהם בתקשורת מאשר במה שהם צריכים לעשות
וצודק מי שאמר בכנסת שצריך לדאוג הרבה יותר לרווחת לומדי התורה בעם-ישראל שהם "הסיירת מטכ"ל של החברה הישראלית" כהגדרתו ולעניות דעתי באותה מידה חובה לדאוג גם ליוצאי סיירת מטכ"ל האמיתית ושאר בוגרי היחידות בצה"ל הממשיכים לשרת את המדינה אך לא תמיד מקבלים את מה שמגיע להם ביד נדיבה ובזרוע נטויה לטוב ולפעמים גם נדהמים לגלות שמה שהם שמים בצד לא יספיק להם כשכבר לא יוכלו להילחם בצבא או בבירוקרטיה.
אבל- וזה אבל גדול- בסופו של יום כשמסתכלים על התמונה הכללית רוב הישראלים מרוצים בחייהם ורוצים לחיות כאן ולא באמריקה.
ויש להם סיבה טובה- כי נראה שאמריקה מתעניינת הרבה יותר במה שקורה במדינת ישראל מאשר בכל המדינות שלה וההוכחה לכך היא שאחד המועמדים לנשיאות השקיע רבות בהקמת מטות בישראל ולא רק בירושלים ותל-אביב אלא גם בשומרון.
אז אולי כדאי שכל אחד מאיתנו ירגיש בכל יום קצת כמו נשיא ארה"ב- ויכתוב לעצמו בכמה שורות את "נאום מצב האומה" האישי- כדי להבין שעם מבט חיובי ואמונה בקב"ה אפשר לעשות אותנו מעולים בכל יום ולהיות חזקים יחד גם אם זה לא נראה ככה בשידור הציבורי.
ולפני סיום:
הטור הבא של "מבקר המדינה" יתפרסם בע"ה לאחר פרסום תוצאות האמת בבחירות לנשיאות ארצות-הברית. כעיתונאי העוסק באקטואליה כתובה ומשודרת אין לי רצון לפרסם ברבים את דעתי האישית בתשובה לשאלה ששואלים אותי לא מעט בחודשים האחרונים "מי הייתי רוצה שיזכה מבין שני המועמדים". ובכל זאת- כדי לא להתעלם לגמרי משאלה לגיטימית(שלפעמים גם זוכה לתשובה מחוץ לאתר ולאולפן) ארשה לעצמי להיות קצת פוליטיקאי ולומר שאני מקווה שמי שיבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית הבא יהיה זה שיספק הכי הרבה עבודה לתקשורת, רצוי כמובן בכמה שיותר נושאים חיובים, ובעיקר יעשה כמיטב יכולתו לדרוש טוב לעמו וכמובן גם לעם הנחשב לידידו הטוב ביותר של העם הזה. ולא לשכוח שעל הדולר האמריקני כתוב :-IN GOD WE TRUST אז לא יזיק לו גם להאמין בכך שיש מעל הנשיא מישהו עם הרבה יותר כוח. בהצלחה!
