אנשים מוכנים לסלוח למי שדיבר בגסות, אבל לא למי ששיקרה

מתהרר שלעם, להמונים ולאדם הפשוט יש היגיון, שכל ואינטואיציה בריאה יותר מכל פרשניו, סוקריו ומומחיו. חכמת ההמונים בריאה ושלימה יותר מסך כל חלקיה מומחיה ופרשניה

יוסי צלניקר

ט' בחשוון תשע"ז, 10/11/16 15:45

א+

א-

א. הגיע הזמן להפסיק להתרגש ממה שכתבו או אמרו. לא רק שלתקשורת אין ממש השפעה, אלא שההשפעה המעטה שנותרה לה היא בהפוך על הפוך. זה שהיא תתקוף אותו ותעשה לו דמוניזציה ותציג אותו כסכנה לאנושות- דווקא הוא יהיה זה שינצח על אפה וחמתה.

ב. לעם, להמונים ולאדם הפשוט יש היגיון, שכל ואינטואיציה בריאה יותר מכל פרשניו, סוקריו ומומחיו. חכמת ההמונים בריאה ושלימה יותר מסך כל חלקיה מומחיה ופרשניה.

ג. שני מקצועות מנותקים מהחיים ומנותקים מהמציאות, בערך כמו מקצוע הסנדלר שכבר כמעט לא רלוונטי – הפרשנים, והסוקרים.

ד. סולם ערכים מעניין שצף והתגלה- אנשים מוכנים לסלוח למי שדיבר בגסות, אבל לא למי ששיקרה.

ה. פעם הבאה שנראה על המסך את כל להקות הפרשנים, המומחים, העיתונאים וכדו' שידברו ויסבירו בארשת פנים מלאת חשיבות ונפוחה מכבוד עצמי של גדולי הדור וממתיקי סוד -נזכור תמיד את הילד מבגדי המלך החדשים ואת דעתו על המלך הערום, ואת הפרצוף שלהם על המסך ב 9.11 בארבע בבוקר.

ו. המרחק בין מדינת ניו יורק לבין המוסכניקים בדטרויט, דומה למרחק בין מדינת תל אביב למסעודה משדרות. החיים בבועה, הניתוק והמרחק הזה הוא ההסבר והסיבה לחוסר היכולת לקרוא ולהבין את השטח..ולכן מסעודה תמיד מנצחת והפרשנים תמיד מפסידים.

ז. הטוויטר הוא מקום שבו עיתונאים מצייצים את עצמם לדעת 247, מלאי חשיבות עצמית ,בטוחים שהשמש זורחת רק עליהם, מפרכסים אחד את השני במחמאות ובדאחקות ברנז'איות, ואפילו לא מבינים כמה הם לא מבינים.

ח. כל בעל מקצוע המכבד את עצמו שנכשל פעם אחר פעם- לוקח צעד אחורה, בודק את עצמו ועושה חשבון נפש. מה שאין כן פרשנים ומומחים ששום דבר מכל מה שהם אמרו או חזו לא התקיים, ועם זאת הם לא יהססו להתייצב מחר מול כל מיקרופון , מול כל מסך ומעל כל מקלדת ולשדר את הגיגיהם בשנית ובשלישית.

ט. הזרמים והתהליכים ברשתות החברתיות מעל לרדאר ומתחתיו משקפים הרבה יותר נכון את השטח מאשר עוד פרופסור או עיתונאי שמתיימר להבין את העם ואף לחנכו.

י. אין [כמעט]עיתונות ראויה אמיתית ואובייקטיבית. בסופו של דבר כולם שכירי חרב, עט או מקלדת, המשרתים משיקולי פרנסה או פוליטיקה את אדוניהם האינטרסנטים. קשר בריא בינם לבין האמת או המציאות האובייקטיבית – מקרי בהחלט.

יא. איש אינו יודע מה צופן העתיד. אבל בהווה מרגש לראות נשיא נבחר שהמשפט הראשון שלו זה 'אנחנו' ולא 'אני', והמשפט השני שלו הוא הכרת הטוב ותודה להוריו המנוחים שחינכו אותו.

יב. ומסקנה אחרונה- רלוונטית לכל תחום ולכל אדם ולכל עת- אם יש לך אמת פנימית, אמונה, חזון ודרך – לך איתה עד הסוף, גם אם תהיה היחידי בעולם שמאמין בה, גם אם תספוג עלבונות וגם אם כל העולם כולו ילגלג ויסביר לך כמה אתה טועה והזוי. סוף הכבוד לבוא וסוף האמת לנצח.