מבקר המדינה • טור ביקורת שבועי: חוק ההסתרה

אפילו עיתונאים סקרנים ביותר שמרגע שהם קמים בבוקר ועד הרגע שנגמרת להם הסוללה בנייד מחפשים את הסיפור החם הבא- מבינים לעיתים בלית ברירה שיש דברים שהשתיקה יפה להם. גם אלה המתפרנסים מלחשוף ברבים את קלונם של אחרים ומרגישים סיפוק גדול כשזה קורה (למרות הלבנת הפנים והנזק שנגרם לאדם שהכביסה המלוכלכת שלו הפכה לשיחת היום לפעמים בלי כל התראה מוקדמת) יודעים שיש מצבים שהחוק מחייב לשתוק ולהאפיל את הסיפור גם אם מאד "בוער" לאותם "אבירי זכות הציבור לדעת" כפי שהם מכנים עצמם להוציא לאור את כל האמת ואולי גם לקשט אותה בכמה פרשנויות ארסיות כטוב בעיניהם הרעות.

אך יש מצבים מסוימים בחיים שלמרות שהחוק אינו קובע שצריך להסתירם או להעלימם נדמה שעדיף היה לציבור לדעת עליהם כמה שפחות- כיוון שמדובר בנושאים טעונים רגישים ונפיצים שהעלאתם הכפויה על סדר היום גורמת אי סדר ציבורי למשך תקופה ארוכה מדי ואגב-כך פותחת קופות שרצים מלאות בעיות מהעבר או אפילו מההווה הגורמות בעיקר כאבי ראש ולב לכל מי שמעדיף להשאיר אותן בחושך- הרחק מהעין הציבורית.

עוד באתר:

הגיע בזמן

בדרך לחופה: רולי דיקמן זינק מהרכב אל הפצועים

מנחם טוקר

חודש לאחר השחרור

קיים את הבטחת אמו: החטוף הגיע לציון הצדיק

נתי קאליש

נעצר והואשם

לעיני המצלמות: גנב ציוד DJ בשווי 15,000 ש"ח

גדי פוקס

קוראי 'אמס' הכריעו

נתוני המשאל נחשפים: זו חברת התחבורה הכי פחות טובה

פנחס בן זיו

יתכן שלפעמים מוכרחים להודות כי גם בעידן הטכנולוגי המהיר והעצבני שאנו נמצאים בו כעת יש חשיבות לשמירת פרטים מסוימים הרחק מאור הזרקורים המסנוור של התקשורת למרות שהרבה אנשים סבורים שיש להם את הזכות והחובה לשתף את הציבור בהמון מידע שלא מועיל לו- ולפעמים גם עלול לגרום נזק משמעותי לאנשים אמיתיים ופגיעים שהמידע הרגיש נוגע בעצביהם החשופים ביותר- וכל זאת במטרה לגרוף הון פוליטי או לזכות בחשיפה בלעדית בכל מקום ואתר שדוגל בשיטת הכל צפוי ורשות-השידור נתונה לכל מאן דבעי או לפחות עד שמישהו יחליט להוריד את השאלטר ולהסתיר את כל מה שעדיין ניתן להעלים מהעם או יותר נכון מהווטסאפ. נדמה שבכל יום היישומון עם הסמליל בגוון ירוק (שיותר מתאים לו צהוב) הופך לכלי כוחני ומסוכן יותר המעמיד בסכנה אמיתית את העיתונות האחראית והשקולה שלה בניגוד אליו יש גבולות ולא הכל ראוי ומותר לפרסום בחוסר אחריות או אכפתיות מהשלכות המידע הרגיש על העולם האדיש.

ובכן- בתום שבוע סוער בו כולם מדברים על ישוב בבנימין שצריך לפנות על פי חוק בעוד כחודש למרות שרוב הציבור לא מעודכן בפרטי המקרה המורכב ורק זוכר את המראות הקשים מהפינוי בכוח של אותו ישוב בדיוק לפני כעשור, וכשסגן שר פולט בחוסר אחריות מידע מסווג הקשור בפרשה ביטחונית עם חשש לחייו של אזרח ישראלי ולא מבין את גודל המחדל ואף לא נענש עליו בחומרה, ועובדים רבים בתאגיד השידור הציבורי החדש שאמור לצאת לדרכו בקרוב חיים בחוסר ודאות מתמיד בשל האפשרות שאולי לא תהיה להם פרנסה בעתיד הקרוב בשל התערבות המדינה בשידור הציבורי בלי שהציבור מבין למה, וריבוי תגובות ללשכת ראש הממשלה המגיבה בהגזמה פראית על תחקיר שחשף את צפונותיה לרבים מסיבה שאינה ברורה למעט רייטינג ורצון לגלות פרטים שאולי הציבור לא צריך לדעת, וכשהימין מקדם הצעת חוק להשתקת מואזינים שמתבטלת בשל חשש לביטול הצפירה לפני כניסת שבת(?), ובאמריקה נבחר נשיא שרשויות המס מנסות להבין כמה כסף יש לו בדיוק ולמה המדינה שאותה נבחר לנהל לא נהנתה מחלק ממנו, ובכל כמה ימים צצות פרשות שחיתות עלומות ברשויות מקומיות וארגונים ציבורים כפטריות מדכאות אחר הגשם- יש בהחלט מצב שהעם יתמוך בחקיקת חוק חדש- "חוק ההסתרה".

כי כפי שיש זכות לציבור לדעת- יש לו גם זכות לא. ובמקרים מסוימים אולי טוב שכך.