תופעת הנוער "המתמודד" או כמו שקרוי הוא בפי העם "נוער נושר", מטרידה הורים רבים, מחנכים וכל מי שעוסק בחינוך ילדי ישראל.
נתון כואב שמתפרסם בימים האחרונים ע"י מכון ירושלים לחקר ישראל, מצביע על מספר גבוה של נושרים מדי שנה בקרב המגזר החרדי. ב"מהדורת הבוקר" ניסה מרדכי לביא לברר עם שני אנשי חינוך, הסופר חיים ולדר וראש ישיבת "חכמי לב" הרב בצלאל כהן, האם הנתונים מצביעים על מגמה הולכת וגוברת, מה הגורם ואולי הנתונים כלל לא משקפים את המציאות.
לשאלת לביא האם אכן ישנם כ-2,000, 3,000 בחורים שנושרים ממסגרות הלימודים בציבור החרדי בשנה עונה חיים ולדר "אני לא מכיר מספרים כאלה. אני לא רואה את זה בשטח ואני לא יודע אם זה נכון. הייתי בודק את הקשר של הסקר הזה לקרן החדשה. מבירור שערכתי קודם השידור עם איש חינוך המתמצא בנתונים הבנתי כי זה לא המצב. הוא אומר שאלו מספרים שהוא לא יודע מאיפה לקחו אותם. אבל המספרים זה לא הנושא. בא נדבר על הנושרים" לעומתו בצלאל כהן פתח ואמר "אלו נתוני למ"ס. לא אני ולא אף אחד הוציא אותם מהבטן. הנתונים הללו מסתמכים על נתוני משרד החינוך" אך עם זאת הוסיף ואמר "ההגדרה נשירה היא באמת הגדרה מבלבלת. יש לנו כל מיני מינוחים של נושרים. המינוח שבסקר מתייחס לנערים שהיו רשומים במוסד חינוכי ועד סוף שנה לא נשארו. הנתונים שאנחנו לא רואים, כי אין נתונים מדויקים מאחר ורוב הנושרים הם שקופים, כי הם באים מהקבוצות החלשות בציבור החרדי שהן מה שקרוי ה"קירוב", בעלי תשובה, עולים, מזרחיים ומשפחות רווחה" לדעת ולדר "משפחות ה"קירוב" אלו משפחות שהמטרה היא שלילד יהיו מושגים ביהדות. מדובר על בסיס יהודי לחיים".
עוד באתר:
לביא שאל האם החברה החרדית יודעת להתמודד עם נערים בני 14,15,16 שלא יודעים להדביק את הקצב בישיבה הקטנה ולדר ענה "עד לפני 20 שנה המצב היה שהחברה החרדית ידעה ליצור חברה מצטיינת שפחות מותאמת לחלשים, ובינוניים והייתה סיבה לכך. ב-20 השנים האחרונות קמו הרבה ישיבות מתאימות. אגב, גם בציבור החילוני יש נושרים ושם הקימו אלטרנטיבות כדוגמת מסגרות מקצועיות. בחזרה לעולם החרדי, היום יש המון מסגרות ויש להם לאן ללכת. אנחנו בבני ברק דואגים שכמעט ואין ילד שלא יהיה לו מסגרת, 'כמעט' אני אומר כי יש כאלה שלא רוצים ללמוד וגם להם אנחנו דואגים למצוא מסגרת. בחברה מתוקנת יש נושרים. בצפון קוריאה למשל, אין נושרים כי זו דיקטטורה. שוב, אני מסכים שבעבר החברה החרדית דאגה למצטיינים אך היום המצב הוא שונה אני אביא לך מאות, ללא גוזמה, מסגרות, שיש לרמות לימוד ולנושרים".
לדברי הרב בצלאל כהן, הבעיה היא לא המסגרות שיש אלא חוסר מתן הלגטימיציה, לדבריו, לזיהוי הבעיה בנקודת זמן מוקדמת יותר. "זה לא הפתרון – להכניס את הנער לישיבה קטנה שייפול ממנה ואז לקחת ל'בתי חולים מתחת לגשר'. ההורים שמזהים את הבעיה של הילד קודם לכן לא יכולים ללכת למקום מתאים כי אין לזה מספיק לגיטימציה. נשירה אצלנו, זה גם ההיבט הרוחני, הנפשי, החברתי. והמוסדות הללו, אם מקדימים את המאוחר לא עושים הרבה ואלה שכן עושים זה כבר במצב שהילד כבר לא נראה כמו שאנחנו רוצים" אמר אך נדמה היה כי הסופר חיים ולדר אינו רואה את הדברים עין בעין עם הרב כהן. לדברי ולדר "הילדים הללו שנושרים, מניסיון, כשאנחנו רוצים לשים אותם במקומות שכאלה הם לא רוצים. הם לא רוצים ללמוד וזה משהו שנובע גם מבחינה פדגוגית. אגב, אני רציתי לשוחח אתך בטלפון מאחר ואני תמה מדוע אתה הופך את האופציה הזו לאג'נדה. יש ברירת מחדל ורק אפ אין ברירה, אין ברירה. אתה הופך את ה'אין ברירה' לברירה ראשונה. זה שינוי של ההשקפה" אמר ולדר
"העניין לא האם הפתרון הוא תיכון או מקצוע וכו'" אומר הרב כהן "הנקודה היא הזמן. כלומר, מתי אנחנו מזהים את הבעיה. לצערי משיחות רבות עם מחנכים וראשי ישיבות, אפשר לזהות מוקדם יותר, אבל אין לגיטימציה לזהות בזמן" ולדר לעומתו עמד על דבריו ואמר "אף אחד לא מונע מבחור ללכת לישיבה תיכונית. אני כמנהל המרכז למשפחה בבני ברק יודע שהקשר שלנו הוא עם על ה'חיידרים' בבני ברק ו'יותר משהפרה רוצה לתת, העגל רוצה לינוק'. אני חולק עליך. אני מסכים שאין מספיק, אבל אף אחד לא רוצה להסתיר או לטאטא. אני חולק עליך עובדתית. המערכת לא חסרת אחריות והיא רוצה לטפל בכולם"
בסיום דבריו פנה ולדר לרב כהן ואמר "אני קורא לך לנסות 'לא לשפוך את המים'. אתה בשר מבשרנו. אני חושב שהשיח המשמיץ הוא לא השיח הנכון. תחשוב על פתרונות שהם לא ניסיון של חתירה תחת ההשקפה החרדית. אם שאלת את עצמך על מה הבלאגן אז זה שם. אני לדוגמא, לא בא ממקום של לשנות אלא ממקום של לשפר. לא משנים נגד הגלים אלא עם הגלים" הרב כהן אמר "אני חושב שהמטרות שלנו הן משותפות ואם יש ויכוח על הדרך אני תמיד אשמח לשמוע".
האזינו:
