זה נכון שהיהודים לא המציאו את הסכסוכים אך אין ספק שהמונח הזה בהחלט מזוהה עמם עוד מימי בראשית כשקין לא ידע להפסיד בכבוד להבל אחיו, אנשי סדום לא היו מרוצים מכך שלוט פתח מלון אורחים בעיר שלא ראתה בעין יפה את המנהג (ואולי בשל כך אנשיה נענשו בכך שלא ראו כלום לזמן קצר), ויכול להיות שגם כיום חיים בינינו לא מעט אנשים שלומדים וקוראים תורה ומקשרים את זרעי הסכסוכים בין יצחק וישמעאל ויעקב ועשו לדיווחים המצערים הצומחים במשך שנים רבות בחדשות בתחום המדיני-ביטחוני או להשמצות רוויות שנאה וארס המזהמות את השיח הציבורי בתחום הפוליטי.
לאורך השנים השתכללה אמנות הסכסוך בעם היהודי באופן מהיר כל-כך עד שנדמה שמה שצריך כדי ששני יהודים טובים בדרך כלל יריבו- זה חיתוך לא שווה של הקיגל שחולק לשניהם על ידי בעל השמחה שהעדיף כנראה להפוך לבעל הסככה. כשמבוגרים רוצים להסביר לעצמם דברים בצורה הטובה ביותר כנראה שמה שעליהם לעשות זה להתבונן בהעמקה במצבים המורכבים בחייהם בעיניים של ילד.
יתכן ואחת הסיבות שילדים שואלים כל-כך הרבה שאלות היא לא כדי לקבל מתנה אם יפסיקו לשגע את ההורים(כן, יש גם ילדים כאלה)- אלא תסכול של אנשים קטנים מכך שלמרות שנדמה שכל המידע מונח לפניהם הם עדיין לא מבינים למה אנשים מבוגרים רבים, מעצבנים, או עושים מעשים לא הגיוניים שאם ילדים היו עושים אותם הם היו חוטפים הערות וגערות שרובן מסתיימות כמעט תמיד בביטוי המביא כל ילד לנקודת רתיחה מלווה בשאיפה להתבגר מהר: "כשתגדל-תבין".
עוד באתר:
ילד מסוגל להבין למה הוא מסוכסך עם מי שלקח לו את המשחק וגורם לו לרצון בלב וביד לתת לאותו ילד להרגיש כמה הוא חזק- אך אותו ילד אינו מבין למה אנשים מבוגרים שרוצים לקחת להם את הבית מסוכסכים עם המדינה אך מזהירים שאף אחד לא יעז להראות למדינה איך שהוא יודע להילחם על ביתו כמו אריה שמגן על גוריו- ובמקום זה מגיעים לרקוד ברחוב ירושלמי באחד הלילות הקרים בשנה מול בית שנראה ריק מבחוץ (ובאמת היה ריק גם מבפנים כי ראש הממשלה העדיף לנסוע רחוק ולגלות שיש מקומות בעולם בו מוסלמים מוכנים ללחוץ לו יד בלבביות בזמן שבארצו יוצרת סטודנטית כרזה "אמנותית" שלו כשלפניו חבל תליה בגובה הצוואר… זוכרים את הטור על אבסורדיה משבוע שעבר?!).
יתכן שבעיני ילדים זה הסכסוך הכי לא מובן שיש. מלחמה על הבית, בתוך הבית(ויש כאלה שיגידו גם בין הדיירים שמשלמים דמי שכירות-לבעל הבית).
ילד שגדל בבית יהודי כשר יודע שבית-כנסת זה מקום קדוש שאסור לפגוע בקדושתו וגם מי שמסיבה כלשהי לא בא להתפלל שם באופן קבוע צריך לשמור על קדושת המקום. אבל כל ילד בטח לא מבין למה בית כנסת בעיר קצת רחוקה מהמרכז ושמה ערד הופך מוקד לסכסוכים בין יהודים ונציג אחד הצדדים מהמעורבים בסכסוך שהוא במקרה גם שר מאד אהוד טוען לפגיעה חמורה של הצד השני ברגשות המתפללים ומנגד נציג הצד השני שהוא במקרה גם ראש העיר שזוכה לתמיכת התושבים ולדבריו גם לתמיכת הרבה רבנים טוען שמדובר בסכסוך פוליטי ולא דתי ומתעקש על שהצד הראשון אשם בכך-עד שאחד הצדדים המסוכסכים פונה למשטרה. והילד שאולי בטעות נחשף למידע הזה לא מבין למה יהודים צריכים לצעוק בתקשורת זה על זה במקום להתפלל יחד מתוך כבוד הדדי באותו בית-כנסת ורק לצעוק אל השם…
הסכסוך האחרון שכדאי לנסות לבחון בעיניים של ילד בא לידי ביטוי בחדשות ששומעים או קוראים בארצנו כמעט מדי יום ביומו על שביתות ועיצומים וביטול שירותים חיוניים לציבור עד להודעה חדשה שהאמת שלא בטוח שתבוא כי המודיע בשביתה(לא העיתון, הדובר). באמת שהילד הממוצע אינו מבין למה כשאין לו חשק ללמוד הוא לא נושא שלט המעדכן את המורה או המלמד שהוא בשביתה בשל פגיעה בתנאי העסקתו אלא ממשיך ללמוד כרגיל. למה לאדם מבוגר יש את הזכות להחליט שהוא עוצר הכל מתי שהוא רוצה תוך כדי פגיעה בזכויותיהם של אנשים אחרים? מי בכלל המציא את המונח המוזר הזה "סכסוך עבודה"? ואולי בעצם המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק לעייפה במשק הישראלי היא שהעובדים לא מסוכסכים עם ההנהלה של מקום עבודתם- אלא עם העבודה עצמה! אולי הם חושבים לעצמם שהם לא האנשים הכי מתאימים לאותה עבודה- ואולי העובדים המבוגרים שואלים את עצמם למה כשהיו ילדים לא חלמו ללמוד משהו יותר מתאים לכישוריהם כדי שיעסקו בו בעתיד בהנאה בכל יום ולא מתוך הרגשה שמכריחים אותם לעבוד על פי צו בית-משפט…
התנ"ך מספר לנו ששלמה המלך שביקש מהשם חכמה וקיבל הרבה יותר, נחשב לחכם מכל אדם וידע לפתור מחלוקות וסכסוכים בדרך מקורית ביותר שהצליחה לחשוף את האמת הפנימית ולגלות לו מי צודק. אז אולי היום הרבה אנשים שמתגעגעים למלכות ישראל בתקופת התנ"ך ויוצאים פעם בכמה שנים מבתיהם כדי לחפש מלוכה מרגישים שהם מוצאים אתונות, אבל כל זמן שאותם אנשים יזכרו שניתן להשיב מהעבר את האחדות שהייתה למרגלות הר-סיני ערב מתן תורה, או לקחת דוגמה מאבותינו שידעו להתפייס זה עם זה אחרי מנחה ולמנוע מלחמת אחים יש סיכוי למימוש התקווה שבעזרת השם יבנה בעתיד הקרוב בית שישים קץ לכל המחלוקות ויצור חברה יהודית מאוחדת- במקום חברה לסכסוכים בעם.
