יומן מסע מצולם • אלפי סינים לא טועים האומנם?!

הלם תרבות, פשוט הלם תרבות.

הטיסה היתה ארוכההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה,וכבר השתוקקנו להגיע,בליל השפות שפטפטו שם סביבינו הזכיר לי את מגדל בבל,כל הודעה מטעם ה"מערכת" הוכרזה בשלוש שפות: רוסית (נקודת היציאה) סינית (נקודת היעד) ואנגלית (בשביל החמש אחוז, שהיו לא רוסים ולא סינים ).

כשנחתנו, חיכה לנו נהג,שסידר לנו חבר,לקחת אותנו מהשדה למלון,פעם ראשונה בחיים שמחכים לי עם שלט,הרגשתי נורא חשובה.ומכאן, התחיל מסע מסחרר של הלם תרבותי.

בעצם, כשיצאנו פה לרחוב, היה פה אחד ומשו בלילה 14 לנובמבר, באותו הזמן בדיוק היה אצלכם שבע בערב, 13 לנובמבר, כמה העסקתי את המוח שלי בזה שאני בעצם עכשיו בעתיד, ומה ניתן לעשות ולשנות כשבישראל עוד אתמול. מכונת זמן.

בטיסה שלנו, נפגשנו עם השמש במסלול ניגודי, וכך, למרות שעבורינו זה היה חתיכת יום ארוך שלא נגמר, היה זה היום הקצר ביותר מבחינת שעות האור שחווינו. מגניב לגמרי.

לכאורה, וגם לא לכאורה, סין היא מדינה מתקדמת, בסגנון מערבי. אבל, היא עדיין מזרח רחוק. וכיון שכך,הכל שונה פה, החל ברשתות התקשורת,אין פה גוגל וכל הקשור אליו. המדינה מסננת. לא מאפשרת לכל המידע להיכנס פנימה, וחוסמת מה שנראה לה, ולא, הם לא דוסים, תודה ששאלתם.

וכך יש להם "גוגל" משלהם, (אבל הוא עונה בסינית, והסתבכתי בין שין פו גיואנג לשן יאן פואינג, אז וויתרתי לגוגלנג) ויש להם רשתות חברתיות שלהם, המקבילות לפייס למשל, פקיד הקבלה במלון כמעט התעלף כשאמרתי את המילה "גוגל" וכמעט התחבא תחת הדלפק מפחד הק.ג.בנג הסיני.

התנועה פה, מממ משו שלא בטוח שאלמד, יש רכבים,יש כבישים מצויינים של ששה נתיבים ויותר,יש רמזורים גם להולכי רגל,אבל תכלס מסתבר…. שכל אחד עושה מה שבא לו, ותוך כדי שהיא מסבירה לנו שבאדום צריך לעמוד ברמזור, אומרת לנו מדריכת הטיולים שלנו, ננסי:"תעברו, תעברו מהר, תמשיכו ללכת……", המשכנו, אלא מה, על המדרכה כבר נהיה יותר מסוכן.

באיזור העירוני של בייג'ין הבניינים זה משהו שלא יאמן גורדי שחקים אחד אחד,ענקיים,מצד אחד, זה מדהים לראות. וזה מן הסתם הכרחי בעיר של 25 מיליון תושבים, אבל מצד שני אותי זה הלחיץ,לא מבחינת לחץ, אלא מבחינת ההמולה. כל כך הרבה אנשים בבנין, מעניין איזה תחושה יש לאדם שגר במדינה שהוא מִסְפָּר בה, אחד ממיליארד, ומִסְפָּר בעיר שלו, אחד מעשרים וחמש מיליון, ובכלל, הכמות של האנשים,רוצה לחיפה,לשקט שלי לרגיל ולמוכר, ולארץ הקטנה שלנו, והכי חמוד היה כשיעקוב, בעלי שיחי' אמר "את קולטת דסי, בבני ברק בכל בנין שלוש קומות, גרים יותר אנשים מפה כן יירבו".

ויש את הקטע המצחיק הזה, שלא מבינים כלוםםםם ממה שכתוב. כלום. אנחנו חושבים שזו חנות נעליים ומסתבר שזו בכלל מסעדה (לא היה תמונות. רק כתוב), אין לנו מושג ושמץ מה כתוב בשלטים, או ליתר דיוק מצוייר, הרגשנו כל הזמן, במין חידה מתמשכת, מנסים לפתור אותה ולתת לעצמינו סימנים,הצלחנו למשל לפענח ש"יציאה" (Exit) זה"חנוכיה קומותיים ושידה", וכניסה, זה "אוהל ושידה" ולאט לאט אנחנו ממש ממש קולטים את השפה,מה שנקרא אינטלגנציה רב תרבותית.

ברעיון, המילים הסיניות כתובות כמעין ציור. כלומר הסימונים הם לא ממש אותיות נטו, אלא לפעמים שני או יותר ציורים שמתחברים לביטוי חדש, כמה צחקנו כשנפל לנו האסימון שבעצם, כולם פה "קוראים קומיקס".

לגבי הסינים:
תקשיבו טוב, אומרים שאנחנו, הישראלים,הצברים- מעצבנים. תמחקו את זה מהררר. נראה אותכם שומעים כל היום סינית סביבכם, מתחת לאף כזאתי.מהירה. מאנפפת. עם מבטא שבא לי לנער את הראש ממנו, כמו כלבלב שיצא מהשלולית, נראה אותכם מבינים את האנגלית מפיהם, כשהמבטא שלהם לבד הופך את זה לשפה שלישית.

נראה אותכם רואים סינים מסביבכם כללל היום,כשרק אחרי חמש שעות אתם מתחילים לשים לב להבדלים בינהם אבל עד אז כווווולם נראו בדיוק אותו דבר.

בקיצור, אין עלינו, עם סגולה,סתם נוזפים בנו שבעים הזאבים, כדי שנהיה צנועים וחביבים, או שאלו היו סתם געגועים???

נ.ב.-1
אני עדיין בודקת אם מיליארד סינים לא טועים
נ.ב.-2
אני מחפשת בהתמדה זקן סיני עתיק שיגיד לי משו חכם בקונפוציוסית מדוברת שאביא איתי בשורה לארץ.