בשבועות האחרונים נשברה בברוקלין החרדית תקרת זכוכית בכל רעש גדול ועם קידוש שם שמים עוד יותר גדול, עם טקס ההשבעה של השופטת החרדית הראשונה בברוקלין ובארה"ב בכלל.
אמנם שם משפחתה פראייר אך ההפך הוא הנכון, היא לוחמת צדק חריפה, מקפידה על קלה כבחמורה, דביקה במטרה ומשיגה אותה.
רחל פראייר בת 51 , אם לששה פורצת דרך בתחומה.
עוד באתר:
'השופטת החרדית הראשונה' החיבור הזה לא שגרתי, יוצא דופן ומפעים, מסע הקמפיין והנצחון שלה שכללו טקסטים וסיסמאות הוסיפו צבע וגוון לסיפור המיוחד הזה, שמלצר ששר ומברך את אמריקה באידיש אינו מחזה נפוץ של יום יום, וזה מרגש.
2 דברים חשובים למדתי מהסיפור הזה וזה נראה לי מסר חשוב מאד לכל אחד באשר הוא .
1. התחלה מאוחרת
סיפור חייה של רחל והמסע שהיא עברה מוכיחים כי הכל אפשרי או כמו שנאמר "אם רוצים אין זו אגדה".
את חק לימודיה הרשמיים במשפטים היא התחילה כשהייתה בגיל 36, שזה נתון מעניין כשלעצמו. לא מדובר בתחום שהיא עוסקת בו מצעירותה ובכלל ספק גדול אם הייתם שואלים אותה בגיל צעיר יותר מה החלום שלה הייתם מקבלים תשובה 'שופטת באמריקה'.
התחלת לימודים בגיל הזה זה אומץ וזה בהחלט מוכיח כי ניתן להגשים חלומות בכל גיל והכל מצב ומי שבאמת מסמן לעצמו מטרות וייעדים סופו להצליח. (בס"ד כמובן!!!).
2. צביון חרדי
רחל מאמינה כי התמנותה כשופטת חרדית תעזור לקהילה החרדית הגדולה בברוקלין וכן בעצם מעמדה והיותה אשה היא תוכל לקדם זכויות נשים שונות.
למרות המקצוע כבד המשקל , מלא אחריות ורם דרג רחל מדגישה ומחצינה את היותה חרדית אדוקה, מילדיה היא מבקשת כי לא יסתירו ולא יתבישו בפאות ראשם אלא הפוך יסתובבו עם זה בגאוות יחידה.
וכן היא עצמה שומרת ועל קלה כבחמורה, בצניעות ובהנהגות ראויות לשבח ומקדשת את שמו יתברך ובכך מציבה רף חדש ומאתגר בתולדות ארה"ב.
פעם, כשהיינו ילדים, כשהיינו מציירים את סבתא היא תמיד נכחה שם עם משקפי מגדלת ו2 מסרגות 'סבתא סורגת', היום עידן 2017 בניו יורק הנכדים מציירים סבתא, עם פטיש ביד, כובע שופטים לראשה, 'סבתא שופטת'.
אין ספק כי אמריקה עוברת שינויים משמעותיים בתקופה האחרונה לטובה או לרעה? ימים יגידו.
