לחגוג יום הולדת? רק מה שהוזכר בחז"ל, לדוגמה גיל 60

איזה רבנים ואדמו"רים עשו מסיבה ביום ההולדת? • האם לחגוג את גיל 60 או 70? • מתי יש עין הרע בחגיגות? • מה תמה הרב שך על אלו שחוגגים? • ובאיזה צורה חגגו גולי ישראל את יום הולדתם? • מיוחד

יוסי צלניקר

י"ד בטבת תשע"ז, 12/01/17 16:54

א+

א-

הגאון רבי יצחק זילברשטיין, מרא דאתרא שכונת רמת אלחנן מספר בשם מרן הגר"ח קניבסקי שאת המושג 'יום הולדת' מצינו בתורה אך ורק אצל פרעה הרשע "יום הולדת את פרעה" ולכן אין צורך לציין את יום ההולדת כיום מיוחד, כך מביא בביטאון השכונה קול ברמה.

הביא הרב זילברשטיין כהמשך מדרש שכל טוב שכתב כך: "יש לי לומר יום זה תכלית שנתן ביום שנולד, ורוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושין בו משתה. אפס כי אנשי עיר הקודש אמרו כי הוא יום גנוסיא של מלכים, שמביאין ספר יחוסי המלכים וקוראין לפני פרעה, ודומה לו "ויתילדו על משפחותם", עכ"ל.

ואיזה יום הולדת כן לציין? אמר מרן הגר"ח שיש לחגוג את יום ההולדת אך ורק בימי ההולדת שהוזכרו בחז"ל וקדמונים, כמו ביום הולדת של גיל שישים, שמובא בגמרא שכשרב יוסף הגיע לגיל שישים ערך יומא טובא לרבנן, באומרו ששמח הוא שיצא מחיוב כרת. וכן מצינו שרבינו רבי יהודה טיאה וויל זי"ע, בנו של ה'קרבן נתנאל', כתב שיש לערוך סעודה ביום הולדת של שישים, ללבוש בגד חדש ולברך ברכת שהחיינו.

הגאון בעל 'לקט יושר' מספר שרבו בעל ה'תרומת הדשן" ערך מסיבה ביום סיומו כתיבת ספרו שהיה גם יום הגיעו לגיל שישים ובסעודה השתתפו "שני זקנים". גם האדר"ת זצ"ל כותב בספרו 'נפש דוד' ששמח ביום הולדתו, על כך שיצא מכלל כרת, וכן בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל ערך ביום הולדתו השישים חגיגה לבניו וחתניו. ה'בן איש חי' כתב שמן הראוי שכשהאדם מגיע לגיל שישים, שילבש בגד חדש או שיאכל פרי חדש ויברך 'שהחיינו', ויכוין על שמחתו שזכה להגיע לגיל זה.

כשיהודי שאינו שומר מצוות חוגג יום הולדת, אמר מרן הגרא"מ שך זי"ע בשיחתו, הרי הדבר תמוה להפליא. הוא בסך הכל התקרב בשנה נוספת אל מיתתו, אז מדוע הוא שמח כל כך? אך כשיהודי שומר מצוות שמח ביום הולדתו, יש לו סיבה טובה לשמוח. הוא ניצל שנה נוספת לחיי עשיה רוחניים, בדרכו אל חיי הנצח.

נציין כי ישנם כאלה שחגגו בגיל 70. לדעת ה'חוות יאיר' המגיע לגיל שבעים צריך לברך 'שהחיינו'. ואולם הפרי מגדים ובשו"ת תשובה מאהבה פקפקו בדבר, כיון שבגמרא ובפוסקים הקדמונים הוזכר לברך שהחיינו רק בהגיע האדם לגיל שישים, ויש שהכריעו שיברך 'שהחיינו' ללא שם ומלכות. הגר"ח פלאג'י זצ"ל כתב שנהגו לעשות סעודה לתלמידי חכמים בגיל שבעים, "ואני נהגתי לעשות סעודה לרבנן ותלמידהון משנת שבעים ואילך, בכל שנה ביום שנולדתי, וברכתי שהחיינו על בגד חדש".

הגר"ש סלנט זצ"ל מסר לגבאי הצדקה ביום הגיעו לגיל שבעים, שבעים נפוליאנים של זהב עבור "קמחא דפסחא", ה"שדי חמד" חגג את יום הולדתו השבעים בחברת תלמידיו, ששתו 'לחיים' לחיי רבם, ורבנו החפץ חיים זי"ע חגג את יום הולדתו השבעים בחברת תלמידיו הקרובים מרנן הגר"א וסרמן והגרי"ש כהנמן זצ"ל. ה'מקור חסד' על הספר חסידים ציטט את דברי הירושלמי שאחת לשישים או לשבעים שנה בא דבר לעולם רח"ל, וכתב שלפי"ז ישנה סיבה לחגוג בימים אלו, בו מוכח שניצל מהדבר. ומעניין.

נזכיר כי בשו"ת בית ישראל ובשו"ת להורות נתן כתבו שישנם שנמנעים מלחגוג, לפחות בפומבי וברעש גדול, את יום הולדתם השישים, השבעים והשמונים, כדי למנוע עין הרע.