הרב מנשה אייכלר – נולד ב-1929 דור רביעי בירושלים. בילדותו התחנך בתלמוד תורה "שומרי חומות" ובישיבת "תורת אמת".
בתקופת השלטון הבריטי, הצטרף למחתרת לוחמי חרות ישראל (לח"י), שפעלה בירושלים. בכוח אישיותו החזקה, השפיע מנשה על אברכים נוספים והביא לידי כך שקבוצה שלמה של צעירים חרדים, הצטרפו לשורות הלח"י והיו ללוחמים שהצטיינו במספר רב של קרבות, וסייעו במיגור הפורעים הערבים שהתנכלו לשכונות היהודיות.
בזמן מלחמת השחרור יצא לסייע לנזקקים בעיר הנצורה והקים יחד עם אחיו את ארגון "מתמידים" לתמיכה בבני נוער.
עוד באתר:
הרב אייכלר לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בנוסף, התנדב לרבנות הצבאית והיה אחראי על מלאכת זיהוי החללים והבאתם לקבורה בישראל. כמו כן, ייסד את אחת ממוסדותיה של "חברא קדישא" בעיר, ניהל אותה במשך שנים ארוכות והקדיש את חייו לשימור המקומות הקדושים ברחבי ישראל ובירושלים בפרט. הרב אייכלר הוא בעל עיטור על"ה (עיטור לוחמי המדינה).
תואר כבוד נוסף בו זכה הוא אות יקיר ירושלים שמהוה עיטור הוקרה המוענק על ידי ראש עיריית ירושלים לנבחרים מבין ותיקי ירושלים, שעסקו בפעילות ציבורית למען העיר ותושביה.
לא כולם יודעים, אבל מלבד היותו ידוע כ"איש ירושלים" במשך שנים רבות היה הרוח הפעילה ומעמודי התווך של ההילולה בקבר הרשב"י במירון, את הדברים עשה בצניעות ובענווה וכפי שהוא אמר בראיון לאלי אשכנזי מאתר ואלה: אני זוכר זוכר שלפני עשרות שנים רק 2,000 חוגגים היו באים להילולה ובשבתות לא היה אפילו מניין, ושהיה ישן בבתי הערבים בכפר הסמוך ותמורת שני מיל זכה למחצלת בלילה, ובבוקר לביצים ועגבניות.
בשנים האחרונות חלק אייכלר האב מניסיונו רב השנים, בשמירה על קברים קדמונים. בנוגע לעבודות לשיפור ושיפוץ קבר הרשבי והדרכים המובילים אל הקבר.
הרבי מבעלז הורה: מותר להילחם בשבת!
כמסופר, כאברך צעיר למד הרב מנשה בישיבת "חתם סופר", הוא המית עצמו באוהלה של תורה והיה ידוע כאחד מהמתמידים שבחבורה, אך המציאות השלטונית ששררה באותה תקופה ושהביאה מרחץ הדמים מעשה ידי הערבים בהתקפות טרור על הישוב היהודי בכל רחבי הארץ. לא נתנה למנשה מנוח.
בעצת רבותיו החליט מנשה לעשות מעשה והצטרף ללוחמי המחתרות שפעלו בירושלים בנחישות רבה גם נגד הבריטים, שעדיין לא עזבו את הארץ ואף סייעו בידי הפורעים הערבים, וגם נגד הערבים, שהתנכלו לשכונות היהודיות.
מנשה, בכוח אישיותו החזקה, השפיע על אברכים נוספים והביא לידי כך שקבוצה שלמה של צעירים חרדים, כ־20 במספר, הצטרפו ללח"י והיו ללוחמים עזֵי נפש שהצטיינו בכמה וכמה קרבות. בראשם הועמד יהודה בר־גיורא והקבוצה זכתה לכינוי: "הפלוגה הדתית".
מנשה מיקש את המבוא למחנה הצבא הבריטי 'אלנבי', השתתף בניסיון כיבוש העיר העתיקה בפעולה משותפת של האצ"ל ולח"י, אשר בסופו של דבר נכשלה. לקראת התקפת לח"י על עין־כרם, בה היתה אמורה להשתתף גם הפלוגה הדתית, הלך ר' מנשה לבקש את אישורו של הרבי מבעלז: אמנם הפעולה היתה אמורה להתחיל לפני כניסת השבת, אך נראה בעליל שהלחימה עלולה להימשך לתוך השבת. הרבי התיר, מאחר שהמיבצע יתחיל לפני כניסת השבת, ואז מותר להמשיך בלחימה גם בשבת. הבחורים לחמו בעוז עד לשחרור עין־כרם, תוך כדי חילול שבת, אך בגמר המיבצע, הלכו הביתה ברגל והסבירו, כי קיבלו התר לשם לחימה ולא כדי להקל על עצמם לשוב לבתיהם אחרי הלחימה. מנשה וחבריו המשיכו להשתתף בכל הפעולות שהוטלו עליהם בתקופת המצור על ירושלים.
הרב אייכלר לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בנוסף, התנדב לרבנות הצבאית והיה אחראי על מלאכת זיהוי החללים והבאתם לקבורה בישראל. כמו כן, ייסד את אחת ממוסדותיה של "חברא קדישא" בעיר, ניהל אותה במשך שנים ארוכות והקדיש את חייו לשימור המקומות הקדושים ברחבי ישראל ובירושלים בפרט.
על פעילותו באותם שנים קיבל הרב אייכלר את עיטור על"ה (עיטור לוחמי המדינה).
