תרבחו ותסעדו

סלאמתכום • הצצה ראשונית: ארגוני חסד ערביים בבתי חולים

מי שמסתובב בבתי החולים בירושלים לא יכול להתעלם מנוכחותם ההולכת וגוברת של קבוצות מתנדבים ערבים שפועלים בשיטות המוכרות מאין ספור ארגוני החסד החרדיים • מי האחראי להפעלת המתנדבים? מה מטרת העמותות? והאם יש סיכוי לשיתוף פעולה חרדי-ערבי?

יוסי צלניקר

כ"א בטבת תשע"ז, 19/01/17 16:25 עודכן: 01/01/25 01:51

א+

א-

חסד ערבי 2|חסד ערבי 4|חסד ערבי 3|חסד ערבי 1

ארגוני החסד החרדיים הפכו כבר לחלק בלתי נפרד מהנוף בבתי החולים בישראל. אין מי שלא נתקל במתנדבים מחלקים ארוחות, עוברים בין המיטות, עורכים אירועים וחגיגות, ועושים הכל על מנת לשמח ולהקל על החולים ובני משפחותיהם. אך מסתבר שארגוני החסד החרדיים לא לבד. בתקופה האחרונה קמו ארגונים ערביים, שמחקים את העמותות המוכרות, ופועלים במתכונת דומה. משה אברהמי בעיתון 'השבוע בירושלים' מבית קו עיתונות הביא השבוע הצצה אל תוך העולם המקביל.

"אנחנו עוזרים מכל הלב בלי להבדיל בין בני אדם, אבל עיקר הפעילות מתמקדת בעזרה למלווים של חולים שמגיעים מהגדה ומהרצועה לקבלת טיפול רפואי בישראל", אומרת עביר ג'באר, מתנדבת וחברת הנהלת ארגון 'סלמתכום'. "אנחנו בקשר עם העובדים הסוציאליים בבתי החולים, אלו מכירים טוב יותר מכולם את המצב, והם מחברים אותנו עם החולים והמשפחות. אנחנו עוזרים בציוד רפואי, בכלכלה, בארוחות, ובעיקר בפתירת קשיי שפה".

אם נתקלתם בתקופה האחרונה במסדרונות הדסה הר הצופים בשיירת מתנדבים עליזה שעוברת בין המיטות, מחלקת פרסים ומרעיפה ניחומים, ייתכן שמדובר בחבורה הערבית שמגיעה לכאן ממזרח ירושלים או מיתר אזורי הארץ, ומנהלת פעילות שגרתית, בעיקר בשבתות וחגים. "אנחנו עדיין לא מתנהלים בהיקפים גדולים, אבל משתדלים להגיע ולשמח, בין היתר בימי הולדת ואירועים מיוחדים".

'סלמתכום' היא עמותה רשומה שמשרדיה ממוקמים בשכונת 'אבו גוש' שבפרוזדור ירושלים, והיא מנוהלת בהתנדבות מלאה. השיחה עם ראשי הארגון מתנהלת לפרקים בין משמרות העבודה להפסקה ובין הפעילות האינטנסיבית, והיא נקטעת יותר מפעם בטלפונים ובקריאות לעזרה. העמותה מקיימת שיתוף פעולה עם עמותת 'בדרך להחלמה' ממבשרת ציון, עמותת שמאל שמתמקדת בהפעלת מערך מתנדבים להסעה של חולים פלסטינים – בעיקר ילדים – מהמחסומים אל בתי החולים בישראל. מטרות נוספות כוללות רכישת ציוד רפואי למשפחות הנזקקות וארגון ימי כיף למשפחות הילדים החולים.

מטבחי 'סלמתכום' הם כנראה גולת הכותרת של פעילותה. הארגון מכין ארוחות עשירות אותם הם מחלקים בשבתות וחגי מוסלמים, כמו גם בשבירת הצומות הבלתי נגמרים.

ארגון נוסף שפועל בבתי החולים בירושלים הוא 'אמאנינא', עמותה רשומה מאום אל פאחם, שנוסדה לפני כשנתיים, והיקף פעילותה הולך וגדל. "מטרות הארגון הן תמיכה וסיוע לחולים ונזקקים בחברה הערבית, כולל חולים משטחי הרשות הפלסטינית ועזה המאושפזים בבתי החולים הישראלים ובני משפחתם שמלווים אותם. פעילות לגיוס מתנות והפעלות לילדים, בגדים, דברי מזון, ארגון מפגשים חברתיים, טיולים וארוחות בחגים לאותם חולים", נכתב ברשם העמותות.

עוד טוענים ראשיה: "העמותה תגייס את מקורותיה מגופים פרטיים, ממשלתיים וציבוריים לצורך מימוש מטרותיה. העמותה תפעל לצורך קיום מטרותיה דרך קיום ובניית קשרים עם מוסדות המדינה ומשרדי ממשלה, לרבות, משרד הבריאות ומשרד הרווחה וגופים אחרים כדי להקל על מצוקת הנזקקים ולמימוש מטרות העמותה. העמותה תפעל להגשת סיוע ותמיכה לנזקקים בחברה הערבית כולל הפזורה הבדואית, בנוסף העמותה תפעל לתת סיוע ותמיכה לנזקקים שהם יתומים וילדים ובני נוער בבתי יתומים ומחוצה להם. העמותה תפעל בכל דרך חוקית כדי לממש את מטרותיה ולהגיש עזרה וסיוע לנזקקים בחברה הערבית במדינת ישראל".

לעמותת 'אמאנינא' יש קרבה פוליטית למפלגת רע"מ תע"ל, והיא נהנית מסיועו ותמיכתו של ח"כ אחמד טיבי. המעורבות הפוליטית שלה קיבלה ביטוי בפרשת הצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא, אז הם הודיעו על הקמת סוכת אבלים בבית החולים סורוקה בו אושפזו אחיו ואמו של הילד שנשרף למוות. בסוכה נתלו כרזות נגד טרור וכרזות המאיצות לתפוס ולהעמיד את האחראים לדין. חברי העמותה גם קראו לאנשי ציבור להגיע לסוכת האבלים ולהזדהות עם משפחת דוואבשה.

המודל שהציבו הארגונים החרדיים לעמותות הערביות, גולש גם לשיטות ההתרמה. בחומר פרסומי של העמותות ניתן לראות פרוספקטים עשירים, פעילות יח"צ אינטנסיבית, ולא מעט דינרים וערבי תה לגיוס כספים.

לא בטוח שההשוואה הבאה הוגנת, אך בעוד העמותות החרדיות מעניקות את שירותיהן לכל אזרחי ישראל, ללא הבדלי דת וגזע, נראה שהעמותות הערביות מתמקדות בעיקר בציבור הערבי בלבד. "אנחנו פועלים בכוחות מאד מצומצמים, אין לנו הרבה משאבים ומתנדבים, ומטבע הדברים אנחנו מציעים עזרה לערבים שמגיעים לכאן ומוצאים עצמם חסרי אונים. ליהודים יש כ"כ הרבה עמותות, הם פשוט לא צריכים אותנו", מתגוננים ראשי הארגונים.

"ב'יום האם' הסתובבנו בין החדרים בבית החולים וחילקנו מתנות", מספרת עביר ג'בער בהתרגשות, "היו שם נשים חרדיות, שראיתי את ההתלבטות שלהן, אבל בסופו של דבר הן הרשו לעצמן לבחור מתנה. זה היה באמת מכל הלב, והם קיבלו את זה באהבה ובשמחה. אני משתדלת לא להבדיל, כולנו בסך הכל בני אדם".