נתחיל מהסוף: בשורה התחתונה יש נשיא חדש לרפובליקה הצרפתית, המדינה החשובה ביותר באירופה (גם אם הגרמנים חושבים שהם מחזיקים בתואר הזה) בחרה נשיא חדש וצעיר, שייקח אותה קדימה ויביט אל העתיד. ואכן עמנואל מקרון, הצעיר בן ה-39 בלבד הגיע עם קונספט שונה לחלוטין. הוא הקים מפלגה עצמאית וחדשה בשם En Marche! (קדימה!) (הקשר למפלגה הישראלית המסואבת וחסרת המזל, אינו קיים) ולראשונה מאז קמו מפלגות השמרנים והסוציאל דמוקרטים (ש'הליכוד' ו'העבודה' הן החיקוי שלהן) נבחר לשבת בארמון האליזה נשיא אחר, כזה שאינו שייך למפלגות הקשישות, לפוליטיקלי קורקט, לסיאוב שאחז בשלטון. נשיא שקם כדי להביא עמו דרך חדשה.
אבל אל תטעו, בניגוד לטראמפ שהדרך החדשה שלו והשלכתו לתהום של עולם הפוליטקילי קורקט, קשור בחבלי עבותות גם לנושא הלאומי, אצל מקרון הדבר הזה בא לידי ביטוי בדבר אחר בלבד – בכיס הצרפתי. הוא בא כדי לייצב את הכלכלה הצרפתית, לחזק את מעמדה באיחוד האירופי (שגרמניה השתלטה עליו) להיטיב עם מעמד הביניים, ובקיצור – לעשות טוב לצרפתים. מהבחינה הישראלית, אגב, זה אומר שלא נראה כאן התערבויות בוטות כמו שהיו בימי שלטונו של הנשיא הקודם, פרנסואה הולנד, בסגנון "היזמה הצרפתית". הסיסמה של קמרון, גם אם לא נאמרה במילים האלו ולא הופיעה בראש כל חוצות, היא: צרפת תחילה. מבחינתו 'קדימה' היא קריאת השכמה לרפובליקה ולאנשיה. הסכסוך בארץ הקודש הוא נושא משני ושולי.
לא, זה לא אומר, שהיחס של צרפת ישתנה. לא נראה חנופה צרפתית כלפי ישראל ומשרד החוץ הצרפתי עדיין יתיישר עם הדעה המשוחדת לרעה של האיחוד האירופי, אבל לא נראה כאן ניסיונות בחישה שאינן במקומן.
הקטע דלעיל, היה רק הקדמה, כי כשבוחנים עם זכוכית מגדלת מגלים שלמרות הניצחון המזהיר, לקמרון יש סיבות לחשוש, וצרפת של היום אינה עוד הצרפת של פעם:
עוד באתר:
1. תתפלאו, אבל בקרב הצעירים בני 18-24 העמדות של יריבתו המרה מארין לה-פן, זכו לתמיכה בקרב לא פחות מ-44% מהציבור הזה. זה אומר שהדור שתומך בגלובליזציה ובעולם רב-תרבותי שייך יותר לדור הבוגר בצרפת. זה שהולך ונעלם. הדור הצעיר נשכני, לאומני ותקיף בהרבה. גם הנשים ופועלים קשי יום (מישהו אמר פריפריה?) הצביעו לה בהמוניהם ומקרב הסקטור האחרון, היא זכתה ב… 63% מהקולות.
2. רבים מאוד מהמצביעים למקרון אמרו שעשו זאת בלית ברירה, כהצבעת מחאה נגד העמדות הניציות של לה-פן. ואם אתה מועמד של ברירת מחדל, זה אומר שאם לא תוכיח את עצמך ותעבוד קשה, מאוד קשה, תמחק מהמפה בבחירות הבאות שיהיו בעוד 5 שנים ותיקח אתך אל תהום הנשייה גם את 'קדימה' הצרפתית.
3. בעוד קצת למעלה מחודש יתקיימו הבחירות לפרלמנט הצרפתי. כמו בכל מדינה מערבית מתוקנת, גם בצרפת לפרלמנט יש כוח רב מאוד, כזה שיוכל לסנדל את הנשיא. למפלגת קדימה אין עדיין אף חבר פרלמנט מטעמה – לעומת השמרנים, הסוציאל-דמוקרטים ואפילו מול לה-פן. אם מקרון לא יספיק להעתיק את הניצחון שלו לגרסא הפרלמנטרית וחברי המפלגות האחרות יחליטו לעשות שמות בכוחו, הניצחון בבחירות האלו יסתיים בדיוק ביום שבו הפרלמנט הצרפתי החדש יתכנס לראשונה.
4. אחרי הכל, גם אם לה-פן זכתה "רק" ב-35% מקולות הבחורים. 11 מיליון קולות הם לא משהו שהולך ברגל. מדובר בכוח אלקטורלי רב עצמה – כי שליש מהצרפתים מזדהים אתה. אביה האנטישמי הידוע לשמצה, ז'אן מארי לה-פן הדהים את העולם כשהעפיל לגמר של הסיבוב השני לפני 15 שנה בדיוק, אבל אז הוא גרף רק 17% מהקולות מול ז'אק שיראק השמרן.
5. לה-פן הבינה באיחור שאי אפשר ללכת בשני ראשים. היא נקרעה בין שתי סיסמאות כל כך חזק והעובדה הזו הביאה לסופה. הסיסמא הראשונה שאיתה הלכה היתה נגד האיסלמיזציה הנוראית שפושה בראש כל חוצות בצרפת. מראה של שוטרים מוכים ומושפלים בפריז במהומות של "צעירים" הפך בחודשיים האחרונים למראה שגרתי. העם הצרפתי לא יכול לעמוד מנגד מול האיסלאם שמאיים בפירוש על האידיאליות הצרפתיות של חירות, חופש ושוויון. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כשבאותה נשימה מארין לה-פן החליטה ללכת בכל הכוח נגד החברות באיחוד האירופי (בהשפעה כמובן של 'הברקזיט' הבריטי המוצלח והצודק ושל הלאומניות של טראמפ) היא גרמה לצרפתים לחשוב פעמיים. הצרפתים נבהלו מכך. לה-פן הבינה את הטעות הזו בין שני הסיבובים וניסתה למזער נזקים אבל זה היה מאוחר מידי. אם היתה הולכת עד הסוף רק עם הססמא הראשונה ומאוחר יותר, תוך כדי הקדנציה, מנסה להעביר בזריזות משאל-עם (למשל) על הינתקות מהאיחוד האירופי, יש מצב שתוצאות הבחירות אמש היו שונות.
כך או כך, כל חמשת הסעיפים האחרונים מראים ללא ספק שכדור השלג שהחלה לה-פן לגלגל ממרומי האלפים הצרפתיים, הוא בעל יכולת להמשיך ולהתגלגל עד כסא הנשיא בארמון האליזה. אבל את זאת, מה לעשות, נוכל לדעת רק בבחירות הבאות.
