היומן שלה: רחוב ההסעות

לרחוב שלי אני קוראת רחוב ההסעות.
ולמה?
כי כל בוקר, החל מהשעה 6:40 ועד השעה 7:20 הרחוב מוצף בהסעות. לפעמים הטנדרים הגדולים גם נפגשים זה עם זה ומסתבכים כשצריך לעשות פרסה ולצאת מהרחוב.

שאלתי את עצמי הרבה פעמים למה יש כאן כל כך הרבה הסעות. נכון שברחוב יש הרבה תושבים ובנינים גבוהים, אבל זה לא רק זה.

הסיבה העיקרית לריבוי ההסעות, היא חוסר מחשבה ותכנון ופחות שילוב בבתי ספר הרגילים ופתיחת מוסדות לימוד מתאימים סמוכים לבתים. וכך מעבר לבעיה העיקרית שהיא מניעת השילוב בשכונה ובאזור, ישנה בעיה אחרת, לא קטנה בכלל והיא ההסעות.

עוד באתר:

מחאה סוערת

מהומות ברחוב יחזקאל: מפגינים חסמו צירים ויידו אבנים

אלי יעקובוביץ

צפו

האב השכול סירב להשתתף: ריקוד שיקם לב שבור

גיל ישראלוב

צפו בתיעוד

זה לא דם: מי הכינרת הפכו לאדומים

פנחס בן זיו

דוח רפואי חושף

בסכנה! החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי על סף קריסה

קובי אליה

בכל שנה, בראשון לספטמבר מתחילים הלימודים. כל שנה. (לפעמים אולי מקדימים בכמה ימים, בכל מקרה, זה תאריך צפוי וידוע). אז איך קורה תמיד, כל שנה, שבראשון לספטמבר ההסעות לא מסודרות? איך? למה אף אחד לא חושב לבדוק כבר ב15 לאוגוסט אם יש הסעות, והאם הם מתאימות, ואם המסלול מדויק?
אולי כי באוגוסט יוצאים בכל המשרדים לחופש? אולי. ואם כך, אולי הגיע הזמן לשנות את תאריכי החופשה אצל אלו הממונים על ההסעות?

השבוע היה שבוע מורכב, בבני ברק בכלל לא היו הסעות, ובעוד כמה ערים בארץ היו הסעות מאוד חלקיות. מכרזים בוטלו, נהגים התייאשו אחרי יום, מלווים לא הגיעו, מסלולים לא תואמו.

כשכל הילדים צעדו חגיגית לבית הספר, ילדי החינוך המיוחד נאלצו לראות את חבריהם מרחוק ולא להיות שותפים בחגיגה. איך אפשר לחגוג כשאין הסעה? איך אפשר לחגוג כשמחכים שעה ובסוף מבינים שהברירה היחידה להישאר בבית או לנסוע מרחק רב באוטובוס? איך אפשר לחגוג כשכל האחים והאחיות כבר יצאו ללימודים ורק ילדה אחת נשארה לבד בבית, כי היא לא זכתה לדרך נאותה להגיע לבית הספר?

באחת מערי הארץ הורד ילד מהסעה והושאר באמצע כביש ראשי, לבד ללא כל השגחה. כי הוא לא חגר חגורת בטיחות. משהו מצא את הילד עומד בצד הכביש, לבד לבד, ללא שמירה. ילד קטן ונבוך, שאין לו מושג מה יהיה עוד רגע, שכל מה שרוצה כעת זה חיבוק של בית וארוחה חמה, ובמקום זה הוא נמצא על מדרכה צרה מול רכבים הנוסעים במהירות ולא רואים אותו בכלל. נכון שמסוכן לנסוע ללא חגורה, אבל הרבה יותר מסוכן להוריד ילד באמצע שום מקום.

בכל הסעה אמור להיות נהג שעובר קורס מתאים להסעות ילדים. אמורה להיות אחריות מלאה של המסיעים שההסעה תהיה בטיחותית ככל האפשר. רק היא לא. היא לא בטיחותית מספיק ולא מותאמת מספיק. אם לא היה עוצר אדם עירני בצד הכביש ורואה את הילד, אם לא היה מישהו אוסף אותו למשפחה שלו, הוא היה יכול לעמוד שם עוד שעות רבות. ואולי גם לנסות ללכת לבד הביתה? או לרדת לכביש?

פגשתי אתמול אמא מאחד היישובים מעבר לקו הירוק, שבנה לומד בבני ברק. הילד נוסע בהסעה מבני ברק עד לנקודת איסוף ושם עובר לרכב ממוגן ירי. במהלך המעבר, הילדים מושארים ללא השגחה, לפעמים גם שעה ארוכה. שלושה ילדים. לבד. כי הנהג כבר ממהר להסעה הבאה, וההסעה הקודמת עוד תקועה באיזה שהוא פקק תנועה. שלושה ילדים, ואי אפשר לדעת כמה זמן. כל יום. בחום, ותיכף זה עלול לקרות גם בגשמים הסוערים ובקור החורפי.

ועוד, לצערי, שפע של סיפורים, מעצבנים, מתסכלים, ילדים שיוצאים מהבית בעוד לילה, וכאלו שחוזרים כשהשמש שקעה מזמן, ילדים שנשכחים, מלווים שלא משגיחים היטב, הסעות שנוסעות שעה וחצי מרחק של רחוב וחצי (עם סיבובים בכל העיר), נהגים לא קבועים ועוד מידי הרבה סיפורים.

אתמול הייתי בכנסת. היתה ישיבה על תקנות הסעה בטיחותית. עד היום לא קיים חוק או תקנה בנושא ההסעות, מלבד חוזר מנכ"ל המבטיח הסעות על פי מרחק, או בכלל – לחלק קטן מההגדרות (נכות פיזית, אוטיזם ועוד כמה). על כן, ישבו 2 עורכות דין, רויטל לן כהן מ"קואליצית הורים לילידם עם צרכים מיוחדים" ואביבית אהרונוף מארגון "בזכות", וכתבו חוק מסודר להסעה בטיחותית. משרד החינוך, שלא רצה לאמץ את החוק, כתב תקנות אחרות, המתירות מגוון רחב של נושאים, מלאי מחלוקות.

לדוגמא: ליווי לילדים בגילאי גן. גם במקומות בהם ישנה הסכמה שצריך הסעה לגני ילדים, אין הסכמה שצריך מלווה, ויש מי במשרד החינוך שמאמין שעשרה ילדים בני ארבע יכולים לנסוע לבד עם נהג, ללא ליווי, ולא רק לנסוע לבד, אלא לנסוע לבד במשך שעה וחצי. כי גם מספר ילדים בהסעה וזמן הנסיעה עדיין במחלוקת.

היתה ישיבה, השתתפתי בה, כמו שהשתתפתי בהרבה ישיבות קודמות, כבר במשך שנתיים. היתה ישיבה ושוב לא התקדמנו לשום מקום, ונשארנו באותו סימן שאלה, עם המתנה למשרד החינוך שיחליטו מה הם מאשרים ומה לא. נראה שמצפות לנו עוד ישיבות בנושא…

יצאתי מהוועדה מתוסכלת קצת, וכשהגעתי הביתה ציפתה לי שם ילדה שלא מוכנה יותר לנסוע בהסעה, כי עושה לה כאבי ראש להסתובב בכל ירושלים, ולמה היא צריכה לצאת בשבע, כשכולם יוצאים הרבה יותר מאוחר. ולי – אין תשובה בשבילה. אולי למשרד החינוך יש?

ועוד משהו לסיום: אם נתקלתם בבעיה בהסעות לחינוך המיוחד, תכתבו לי למייל ואנסה לעזור גם לכם. [email protected]