חצאיות או לא להיות

איפה אפשר למצוא חצאית שעוברת את הברך? האם בקולקציית החורף של ' זארה' יש פריטים צנועים? ומה חדש בגזרת השכמיות? העיתונאית מירי בן-דוד ליוי מגלה את סודות האופנה הצנועה ועל הדרך פועלת להעצמת האישה הדתית והחרדית

 

מידי פעם, כשהעיתונאית מירי בן-דוד ליוי כותבת ומצלמת אופנה, היא מוצאת את עצמה מול קונפליקט לא פשוט: מצד אחד היא גדלה על ערכי הענווה וההתרחקות מאור הזרקורים ומצד שני היא נדרשת להיות בפרונט ולא תמיד מאחורי עדשת המצלמה "לפעמים אני שואלת את עצמי אם זה באמת מה שאני רוצה ואז שוב מתחזקת ומזכירה לעצמי את האג'נדה שבה אני מאמינה – העולם צריך להפנים שצנוע זה גם יפה. אני מרגישה שזה סוג של שליחות – הרי זה לא במקרה שהשתלבתי דווקא בתקשורת שאינה דתית. שם אני יכולה לומר את מה שאני רוצה שיגיע לכל המגזרים וברמה האישית- שם יש לי את המפגש הנעים והחם עם אנשים שלא הכירו את עולמי, שזה ערך בפני עצמו".

 

בן-דוד ליוי (37), נשואה ואם לחמישה ומתגוררת בגבעת שמואל. היא עיתונאית מגיל עשרים וכותבת כתבות מגזין ב"זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות וב"הורים וילדים". על אופנה צנועה לנשים היא כותבת בבלוג הפרטי הפופולארי שלה 'החצאית' ובנבחרת הבלוגרים ב-xnet.

 

את היוזמה לפתוח בלוג אופנה צנוע לנשים הגתה לאחר שחשה שהצורך בו גדול ואין לו מענה "העיתונים החרדיים לא מראים תמונות של נשים ובלוג צנוע טרם נפתח בארץ. בתוך כך, הנושא של האופנה, ממשיך לתפוס תאוצה ולפרוח. יש במגזר הדתי עניין באופנה, יש אירועים, יש חתונות, נשים רוצות להיות מעודכנות". הבלוג, שזכה כאמור לשם 'החצאית' על שם המשותף בין קהל קוראותיו, מתמקד באחת הסוגיות החשובות המעסיקות את האישה הדתית והחרדית- איפה אפשר למצוא בגדים טרנדיים, צנועים וגם יפים? מידי שבוע מתמקד הבלוג בפריט אופנתי ומספר לקוראותיו צמאות הידע, באלו חנויות ניתן לרכוש פריטים שעומדים בדרישות האופנה מחד ובמגבלות ההלכתיות מאידך.

 

במקביל, אחרי 17 שנה בתחום העיתונות, ומאות אנשי קשר שנוספו לסלולארי, הרגישה בן-דוד ליוי שהיא רוצה לעשות עם הכישרון הזה עוד משהו והקימה את מועדון 'החצאית', קבוצת נטוורקינג שמיועדת לנשים שומרות מצוות שמעוניינות להתפתח ולקשור קשרי עבודה. אחת לחודש נפגשות נשים צעירות (עד גיל 40) רווקות ונשואות, בעלות עסק או שכירות, שותות קפה, שומעות הרצאה מעניינת ובעיקר לומדות להכיר אחת את השנייה.

 

והתוצאות לא אחרו להגיע. שלושה ימים לאחר המפגש הראשון יזמו מספר נשים שנפגשו במועדון הפקת אופנה מקצועית שבה היו שותפות סטייליסטית, מעצבת שיער, מעצבת אביזרים לשיער, מאפרת, מעצבת אופנה- כולן דתיות וחרדיות שנפגשו כאמור באותו מיזם שבינתיים הכפיל את עצמו והיד עוד נטויה. "לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר" מתפעלת בן דוד ליוי "פתאום יש לרעיון שלי עוצמה. נשים נהנות, לומדות כיצד להתמקצע, כיצד לשווק את עצמן. מה שהכי יפה במועדון זה הפירגון בין נשים שבעצם מתחרות. בזכות הקשרים נשים פתאום מצאו לקוחות ומרגישות התחדשות, אבל אני מזכירה להן כל הזמן שאנחנו לא סופרות קשרים או הצלחות, המטרה היא לתת לעצמנו זמן ולספק לעצמנו חומר למחשבה ותמיכה".

 

מסתבר שזה מה שהיה חסר לנשים הדתיות והחרדיות, שיהיה להן גג, יד תומכת, מקום לשאול שאלות וגם מקום להזדהות ולקבל חיזוק אחת מהשנייה. "האישה הדתית והחרדית היא סופרוומן" מגדירה בן-דוד ליוי "היא חייבת להראות לעולם שהיא הכול. היא אמא וגם אישה עובדת, גם שפית במטבח גם מרוויחה טוב וגם רעיה טובה לבעלה. רצינו להיות מיוחדות ואנחנו משלמות על זה מחיר" היא קובעת. "נשים דתיות רוצות מאוד לשמוע איך נשים אחרות עושות את זה, איך הן מצליחות לתמרן. לכולן יש אתגרים והיופי הוא להביא את עצמך ואת מה שאת יודעת לעשות ולהיות שלמה עם עצמך. גם לי, אני מודה, יש לפעמים רגשות אשם כמו כל אמא, למרות שאני עובדת מהבית, דבר שמפחית משמעותית את העניין…. ‫עם זאת, ילדיי ובעלי יכולים להיות מאושרים בכך שאני ברוך ה' מתעוררת בבוקר שמחה, כי אני עושה מה שאני באמת אוהבת וזה מקרין על הסביבה כולה‬‬"