המסעות התנכי"ם, כפי שאני מגדיר אותם, הם האהובים ביותר עלי. כזה היה גם המסע אל הרי אררט בניסיון לאתר את שרידי תיבת נח.
את חסן בן ה-80 פלוס, פגשתי בשיפולי הכפר הציורי וההררי אוזנגלו הממוקם למרגלות האררט הגדול (להבדיל מהאררט הקטן שגובהו 3,300 מ', לעומת הגדול שפסגתו המושלגת כל השנה מגיעה לגובה 5,156 מ') ידיו המחוספסות ופניו הצרובים מעידים, כי חסן העביר את שנותיו הקודמות ביגיעת כפיים ובעבודה בשטח הפתוח.
שנים שחסן רעה את צאנו, סביב לאותה גבעה הבולטת בצורתה והשונה משאר ההרים שמסביב, רק שחסן הרועה המסור לא שם לב למראה הגבעה השונה, עד שמצא חסן למרגלות הגבעה, מאובנים של בעלי חיים ימיים ועצמות חיות גדולות ו"לא מקומיות".
עוד באתר:
השמועה עשתה לה כנפיים, הגיעה לאוזנם של חוקרים צרפתים ואמריקנים ששהו במקרה באותה העת באיזור, לשם הגיעו כדי לחפש את שרידי התיבה.
כשבדקו החוקרים את הממצאים, את צורת הגבעה, הופתעו לגלות כי לאותה גבעה יש צורה של ספינה. בדיקה גיאולוגית שנעשתה העלתה כי הסלע המרכיב את אותה גבעה אינו סלע יסוד וכי הגבעה היא למעשה מאובן של עץ. לטענת אותם חוקרים, אותה גבעה מאובנת היא תיבת נח המקראית.
אל המסע הגעתי מצויד לא רק בחומש בראשית ובמדרשים, אלא מראש הצטיידתי בחוט ארוך. על פי המדידות שערכתי, מצאתי כי רוחבה של אותה גבעה היא כ-25 מטרים, נתון התואם למה שנכתב בתורה.
את המפגש עם חסן סיימנו בכניסה לכפר, שם הקים חסן מוזיאון קטן, בו הציג בפניי את הממצאים השונים שמצא, מאובנים ימיים ועצמות חיות גדולות, אולי פיל אולי ג'ירף שמצא באיזור.
לא רחוק מההר המזוהה עם הר אררט אנחנו מוצאים ממצא נוסף הקושר את ההר והאיזור לסיפור המבול.
במדרש מובא כי מי התהום החמים שנבקעו בזמן המבול לא פסקו כולם ועדיין יש מעיינות המבעבעים עד היום. חז"ל מדייקים זאת מלשון התורה. שהרי בתחילת המבול נאמר נבקעו כל מעיינות תהום ואילו כשפסק המבול נאמר נסתמו מעיינות תהום ולא נכתבה המילה "כל", מכאן, מדייקים חז"ל, שעדיין נותרו מעיינות תהום רבה מבעבעים בחלקם.
לא רחוק מההר אנו מוצאים מעיינות מים חמים מבעבעים מתוך האדמה. המעניין שאותם מעיינות הם מי גופרית, מה שמחבר אותנו עם המדרש שם נאמר כי נגזר דינם של אנשי דור המבול להימחות במי גופרית.
—
הכותב הוא עיתונאי מרצה וחוקר תפוצות ישראל
