חג הפסח עבר והתרוממות הרוחנית שעברה על כל אחד מאתנו כבר מאחורינו, ופנינו קדימה, בספירת יום אחר יום אל עבר חג מתן תורה. יום בו כתוב בספרים הקדושים שכל אחד נידון על התורה, כמה השפעות יקבל משמים עד השנה הבאה. אך פעמים שיש סוג של חשש טבעי שאנו שואלים את עצמנו איך מתכוננים ?איך עולים דרגה אחר דרגה ומתקדשים בימי ספירת העומר? לפעמים אתה יכול לפגוש אפילו במקווה השכונתי אנשים שביום יום אתה מכיר אותם ואתה אומר לעצמך מה להם ולמקווה? מה להם ולדברים של קדושה? קדושה נראית לנו כסוג של מילה מטאפורית כזאת, כעין פסגה שקשה להגיע אליה, ולאחוז בה. ובאמת כיצד מגיעים אליה?
את התשובה אפשר ללמוד מהמילים הראשונות שבפרשת השבוע: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם", למה אתם צריכים להיות קדושים כי גם אתם צריכים לזכור תמיד את מה שאמרו חז"ל (ויקרא רבה,כד,ד): "אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל בני כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים, כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, הדא הוא דכתיב קדושים תהיו", לנסות להידמות קצת במעלת הקדושה לרבש"ע.
הרמח"ל הקדוש בספרו "מסילת ישרים" (פכ"ו) מסכם את ענין הקדושה וכותב יסוד נפלא לחיים עבורנו בענין מעלת הקדושה וז"ל: "כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלקיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שירד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים, ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדלותו יתברך, ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה".
עוד באתר:
מילים כל כך נפלאות ומרוממות! ומבארם רבינו חיים פרדילנדר זצוק"ל בספרו "שפתי חיים" (ויקרא, עמוד צד'): "המודד אם זכה להגיע למעלת הקדושה, אם כשהוא משתמש בדברים הגשמיים מעלה אותם, שעושה אותם כלים לעבודת ה', יותר ממה שהוא יורד אליהם, השימוש בגשמיות אינו מוריד אותו אלא מקרב את הגשמיות אל הקדושה". ובהמשך דבריו כתב: "כשרואים את התיאור של הקדוש, אנו מבינים היטב מדוע מעלת הקדושה היא שיא המעלות בסולם ר' פנחס בן יאיר, כיון שמביא אותו לכזה מדרגה נשגבה בעודו בעוה"ז".
ולכן שאנו פוגשים את הענין הנפלא הזה שנקרא "קדושה", אנו מבינים שקדושה נמצאת אצל כל אדם באשר הוא אדם לא משנה מי הוא ומה הוא, ואיך הוא נראה בעיניך. אדם המרומם את הגשמיות, ומייעד אותה לרוחניות, בכך מתקרב לבוראו, ואוחז בקדושה. אם זה בעשיית חסד, אם זה בדאגה לשני, אם זה בעזרה אמיתית ונפלאה שאפילו אולי 'תגזול' ממך כמה דקות בחייך. נתת מעצמך לשני, הפכת עצמך לכלי לעבודת ד', הפכת לדרגת מלאך, כמה נפלא לחשוב על זה!
בשבוע האחרון למגינת כל לב, נפטר לבית עולמו אוד מוצל מאש הגאון האדמו"ר מקאליב זצוקלל"ה, שהיווה את הסמל והדוגמא יותר מכל איך אפשר לחיות בקדושה אמיתית לקדש את הגשמיות ולהפוך אותה לרוחניות אמיתית, כל שבור לב ונדכה, היה בא אצלו והיה יכול אצלו למצוא מרגוע ונחמה למהמורות ותהפוכות נפשו.
נסיים במעשה נפלא על גאוותה של אשת הגר"א מוילנא זיע"א בבגדיו [הגשמיים] של בעלה (אוצר הסיפורים למרצים ח"א עמוד 512):
באחת מתקופות העוני והדלות שהיה שרוי בהם רבנו הגר"א נגלתה מצוקת הדחקות באופן מלא שלא ניתן היה להסתירה מעיני הבריות. ארע אז שמספר שכנות הביעו רגשי חמלה על אשת הגר"א הנלחצת תחת עול הדלות ופנו אליה בתמיהה, הכיצד את סובלת כל השנים במחיצת בעלך אשר אינו מפרנסך כראוי? הרי אם רק היה רוצה כבר היה מתמנה אחר כבוד לכהונת רבנות תמורת שכר הגון ביותר, מדוע אפוא אינך דורשת ממנו גט ונפטרת באחת מכל המצוקה הזו?
אשת הגר"א, מלבד שהייתה צדקנית ומסורה לבעלה, גם אשה חכמה הייתה, ובמקום להאריך ולהכביר במילים יצאה לשכנען באמצעות מראה עיניים. המתינו רגע, אמרה לשכנות הרחמניות, ואראה אתכן דבר. היה נכנסה לביתה ושבה עם שתי כותנות של בעלה בידיה, את האחת לבש במשך שבוע ימים, ואילו השנייה חדשה היישר מהכביסה, וביקשה מהן לנסות ולהבחין איזו היא הכתונת המשומשת ואיזו הנקייה, אלא שהשכנות ההמומות ממראה עיניהן לא הצליחו למצוא כל הבדל בין השתיים.
או אז פצחה אשת הגר"א בתרועת נצחון, אמרו נא לי עכשיו, כיצד ניתן איפוא להיפרד מאיש אלוקים קדוש שכזה אשר גופו זך ונקי מחומריות וכל כתם או רבב לא שולטים בו.
זכה הגאון להתעלות מעלה מעלה עד אשר זיכך גם את הגשמיות שלו…
שנזכה אף אנו להידבק בקדושה ולפחות במעט. בנקיות הלב והמחשבה, בשמירה על כבוד זולתנו, בשמירת לשוננו, ובכך אנו בבחינת מלאכים ממש!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
הצלחה וסיעתא דשמיא ועלייה בתורה לכל בני הישיבות והאברכים החוזרים אל תלמודם!
וקיץ בריא.
—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו
מו"א דוד בן שמחה הי"ו.
יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.
בתושח"י.
