כולם אהבו אותו..
מין סבא חביב שהיה ער לכל הצרכים של ילדי המושב…
כולם רצו בקרבתו, והוא הרעיף אהבה חזרה לכולם.
עוד באתר:
כזה היה יורם, הסבא החביב של מושב "עמק התמר", נכדיו היו מבקרים אותו מעת לעת, גם לנינים זכה הצדיק שלנו…
אך אהבה קטנה בתוך הלב הייתה ליורם..
כאחד שעלה לארץ ישראל בגיל קטן, ומקטנות נשם את הפרדסים, ליטף את התפוזים, וידע להבחין כמה כל עץ יוציא פירות, יורם היה אוהב את הפרדס הקטן של הלימונים שהיה מאחורי ביתו במושב.
"אברכים ובני תורה" היה אומר, "הם הראשונים אצלי", "הם מקבלים את היבול הראשוני, ואח"כ תקבל המשפחה שלי".
וכך עברו להם השנים…
אכן, יורם היה נראה לעיננו כאדם פשוט, וללא דרגה רוחנית עצומה ונעלה. אך בל נשכח את ראשו שתמיד חשב כיצד להוסיף חסדים, לייקר תלמידי חכמים….
אם כן הוא בבחינת הכוכבים הנראים מזעריים, אך באמת עצומים הם…
ונעבור לפרשת השבוע…
אומרת לנו התורה הקדושה כך (יח,ד): "את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלוהיכם".
אמנם זו פרשת עריות, שבל נשכח שנקראת בתורה, במנחה של יום הכיפורים, ברגעי השיא של היום, שלכאורה המסר הוא "שבל תשכח" את שמירת מצוות ה', לא משנה באיזה זמן אתה נמצא והיכן…
דרשו חז"ל (יומא פה: ): "וחי בהם ולא שימות בהם".
זה צינור החמצן שלך, ובזכות זה אתה חי בעולם, אין אפשרות אחרת… אלא רק לסגל לעצמך את קיום המצוות.
לא בכדי ראיתי בשם בעל החידושי הרי"ם שכתב: "צדיקי הדורות פירשו: 'וחי בהם', שיעשה אדם את המצוות בחיות ולא בקרירות. לדידי הפירוש עמוק עוד יותר: 'וחי בהם' – שתהא כל חיותו של האדם מתורה ומצוות ה', בלעדיהם לא תהא לו חיות כלל, שהרי לשם כך נברא: לשמש את קונו".
ודרשו חז"ל (תו"כ פרשה ט י) וחי בהם, לעולם הבא".
והרמב"ן כתב ד' דרגות שנוכל להבין את המשמעות של "וחי בהם":
- "ודע כי חיי האדם במצות כפי הכנתו להם. כי העושה המצות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד, ועל זה נאמר (משלי ג טז) בשמאלה עושר וכבוד, ופירשו (שבת סג.) למשמאילים בה עושר וכבוד."
- "כן אותם אשר הם מתעסקין במצות על מנת לזכות בהן לעולם הבא שהם העובדים מיראה, זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים, ונפשם בטוב תלין".
- העוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי, עם עסקי העולם הזה, כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי (להלן כו ה) והשיג לכם דיש את בציר וגו', יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם, ולחיי העולם הבא זכותם שלמה שם.
- "העוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי, עם עסקי העולם הזה, כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי (להלן כו ה) והשיג לכם דיש את בציר וגו', יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם, ולחיי העולם הבא זכותם שלמה שם."
כל ארבעת הדברים סובבים על קיום המצוות…
וכשמדברים על מהות של צינור חמצן כפשוטו, הבה נספר מהו פירוש של "צינור חמצן רוחני",(ספר "בנועם שיח", פרשת השבוע):
גל של חדווה שטף את העיירה וולוזי'ן.
שמחת נישואין בעיירה. אפילו ר' אלתר שואב המים, נושא ביתר קלות את דלייו, ופזמון על שפתיו. ברבי חיים ראש הישיבה הגדולה דוולוז'ין הדברים אמורים. בוילנא, סמוך ונראה למקדשו של הגר"א, תינשא בשבוע הקרוב בתו של ר' חיים. ובני העיירה פשיטא, מוזמנים ועומדים.
שמחתו של ר' חיים עלתה על גדותיה. שב והיה ומבקש מכל מי שנקרה בדרכו, שלא ישכח לשמח את ליבו ביום החופה.
ביום הכלולות עצמו הכין את ר' חיים בדרכו שלו. שם את פעמיו לביתו של ר' זלמל'ה אחיו הגדול, ליטול את ברכתו, ולהמתיק איתו שיח על מצוות היום והליכותיו. כשעמד ר' חיים להיפרד מאחיו לקראת החופה, עצר לרגע ואמר לו ברגש גדול:
"לשמח את ליבך אחי, אני מבקש ביום שמחתי. הבה אשלח לביתך את המנגנים. ינגנו לפניך כדת היום, לפני בואם לבית המשתה!".
כעבור שעה קלה זעזעו את סמטאות וילנא היהודית הלמות תופים וקול מצלתיים. ביני לביני נצטרפו אליהם עוברי אורח סקרנים, בדרכם אל מעונו של ר' זלמל'ה.
דלת הבית הייתה עוד פתוחה לרווחה, מאז צאתו של ר' חיים. ומאחר ומנגנים של מצווה הם, לא חששו להלכות דרך ארץ, וכל העדה וכליהם בידיהם נכנסו אל חדרי הבית ללא שאלת רשות.
ור' זלמל'ה יושב אהלים, דעתו זחוחה עליו. מחשבותיו הופכות זה שעתיים בדברים שהשמיע ר' חיים אחיו, בסוגיות חופה וקידושין. ופניו קרנו כזוהר הרקיע מנוגה חידושיו של אחיו.
ראו בעלי השיר בר' זלמל'ה שהוא שרוי בטובה, ספר אינו פתוח לפניו, והוא מסב בקורת רוח, ממתין לכאורה, להם ולנגינתם, זחה דעתם, הגבירו את קולות הנגינה והתופים, עד שהאדמה חרדה לקראתם. התאספו דיירי הרחוב לחזות במחזה, והיה דומה שככל שההמולה רבה – הולכות פניו של ר' זלמל'ה ומאירות…
ומוחו ונפשו של ר' זלמל'ה היו שרויים באותה שעה באפרסמון נהרתא של מתיקות הסברא… וטובלים ללא חציצין ומחיצין בסוגיותיה של 'חופה' בכתובות דף ב. … והיה חורז והולך מחידושיו של אחיו לשל רבו, הוסיף עליהם מדעתו, הייתה החדווה מלפפת את נימי נשמתו. בעלי השיר בנגינתם, הנאספים בריקודם וצהלתם, ור' זלמל'ה שרוי בתורה.
בערב, כשוך המולת המשתה, התפנה ר' חיים לרגע מזרם הקרואים וברכותיהם, ונכנס בסילודין לחדרו של אחיו. כשראה אותו, אמר לו ר' זלמל'ה בפליאה:
"ר' חיים אחי, למה זה לא שלחת את המנגנים שהבטחת?!…"
והמסר הוא : וכי נראה לנו שהוא לא שמע?
אלא הגוף שמע, אבל הנשמה הייתה כולה שקועה בהוויות אביי ורבא…
"צינור חמצן רוחני", שכל אחד צריך לנסות לסגל לעצמו…
לא בשבילך !!!
בשביל הנשמה שלך..
והלוואי שנזכה..
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תחי'.
