בפרשת השבוע פותחת התורה בפרשת בחוקותי (כו,ג): "אם בחוקותי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם", וכו'.
כותב על זה רש"י הקדוש: "יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים את בחוקותי, תלכו שתהיו עמלים בתורה (תו"כ בחוקותי א,ב).
המהר"ל הקדוש בפירושו "גור אריה" כותב ביאור נפלא שיכול ללמד אותנו המון לחיי תורה, וזה לשונו: "בתורת כהנים, ומה שאמר שתהיו עמלים בתורה הינו מפני שכתוב הלמוד בלשון הליכה, כי ההליכה יש בה טורח ועמל כך תהיו עמילים ויגיעים.
ויש לפרש גם כן שההליכה שאדם הולך ממקום למקום כן יהיה עמל בתורה ולהעמיק בה תמיד יותר ממה שהעמיק בה קודם, וזה נקרא הליכה בתורה. וכן הא דשני למכתב בחקתי תלכו ואחר כך כתב ואת מצותי תשמורו, מפני שהחקות הם דברים שאין טעמם ידוע על אמתתם ואפשר לאדם להשיג מעט מהם, והוא הולך ומעמיק תמיד יותר ממה שהשיג בראשונה או שיש טורח בלמודם יותר, לכך כתב אצל החקות הליכה המורה על הטורח.
עוד באתר:
ומה שאמרו כי המצות שהם חוקים לא ניתנו טעם שלהם לגלות, אינו רוצה לומר שאין האדם יודע כלל מן המצות אלא שאין יכול להבין אותם לגמרי אבל יכול להבין מהם מעט, וזהו שאמר אם בחוקותי תלכו.
כמו שתינוק גדל אט אט, מינקות הופך להיות פעוט, ומפעוט לילד, ומילד לבוגר, ומבוגר לאברך, וכו', ועובר הרבה מוקשים בדרך בכל שלב, אדם צריך להעריך כל שלב בחיים, כי כל שלב זהו התקדמות…
הגאון ר' משה מרדכי הלוי שולזינגר בעל "משמר הלוי" בספרו "חשקת התורה" (עמוד סח) סיפר סיפור נפלא על מרן ה"חפץ חיים": "שמעתי מהגה"צ ר' חיים שאול קרליץ זצ"ל. שכאשר ה"חפץ חיים" עשה את חיבורו "משנה ברורה", הוא למד יחד עם חתנו ר' הירש לויסון זצ"ל שהיה גאון וצדיק. וסיפר ר' הירש שפעם אחת עמלו החפץ חיים והוא על ענין אחד, ישבו ולמדו שלוש יממות. למדו את הגמרא, את הראשונים, את הטור, בית יוסף ושאר אחרונים, יום ולילה. ומשלשת יממות אלו של יגיעת התורה יצאו שתי שורות משנה ברורה.
שתי שורות 'משנה ברורה'… – זה מה שיצא להם מיגיעה של שלשה ימים.
שאל החתן ר' הירש את חמיו, החפץ חיים: 'רבי, אחרי שידפיסו את ה'משנה ברורה', ויהודי יקבל ספר משנה ברורה יפה, כרוך, הוא יישב וילמד את הקטע הזה ב'משנה ברורה', שתי שורות משנה ברורה. האם היהודי הזה ידע כמה יגיעה השקיעו בו?'…
אמר לו החפץ חיים: על שאלתך זו יש לי תשובה! – ועלינו לדעת שכל מה שהחפץ חיים דיבר זה מרגליות, וצריכים ללמוד מזה.
אמר החפץ חיים: 'בצעירותי, הייתי פעם במקומות מרוחקים ברוסיה, ושם יש אנשים שנידונים למאסר עולם עם עבודת פרך, בלי ערעור. וכך עובדים עבודת פרך, שם בסיביר, בתנאי מזג אויר קשים, עם מעט אוכל, עשרות ומאות אלפי איש. עובדים, עובדים וסוללים כבישים – רחבים וארוכים.
המשיך הח"ח ואמר:' עברתי שמה במקום שנידונים לעבודת פרך זו, וראיתי אב ובנו, שני גויים מגושמים, עובדים. והבן שואל את אביו: "אבא, אנחנו נעבוד, יהיה כביש, ועשרות אלפי מכוניות ידהרו על הכביש ויסעו עליו. האם מישהו מהנוסעים יחשוב לרגע אחד, 'כמה מאות אלפי אנשים עבדו פה בעבודת פרך ובתנאים קשים ביותר לעשות את הכביש הזה שהוא נוסע בו'. מישהו יחשוב על זה?" כך שאל הגוי את אביו. וזה, אמר החפץ חיים, כמו השאלה שאתה שואל אותי, אם כאשר ילמדו את ה'משנה ברורה', ידעו כמה יגיעה מונח כאן.
ומה משיב האבא, הגוי הזקן, לבנו? שתי מילים: 'צאר פפושקא…' [הצאר הרוסי, שהיה המלך ברוסיא, זה אבא שלנו].
פירוש הדברים: הצאר הוא האבא שלנו, ואנחנו לא עובדים בשביל שהנוסעים בכבישים יכירו לנו טובה, אנחנו עובדים בשביל הצאר…
אמר החפץ חיים לר' הערשל': 'אצלינו, הרבונו של עולם הוא: 'פפושקא…' מה שלומדים תורה זה רק בשביל ציוו של הריבונו של עולם, שהקב"ה אמר שצריך ללמוד וזהו!
וזו סיסמת חיים…
"ה, אתם כולכם אנשים צעירים, עם כל הכלים, ועם כל האפשרויות, וכל אחד יכול להיות ממש גדול בתורה, ולהאיר את העולם. וכמו שאמר ר' יוזל מנובהרדוק, שכל אחד עתיד ליתן את הדין על שהיה יכול להיות שמש…
והמסר מדבריו נפלא עד מאוד: כל אחד יכול לעשות צעד אחר צעד לכבוש את הפסגה, אפילו האדם הפשוט ביותר שלפעמים מרגיש איזה סוג של חיזוק, דחיפה פנימית להיות טוב יותר, לא להשאר באותה משבצת, אלא פשוט להתקדם הלאה, זה יכול להיות בענינים של בן אדם לחבירו, בין אדם לקונו, ובין אדם למשפחתו, כעין מה שאמר דוד המלך בתהלים: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו", לעלות אט אט בכדי להגיע אל "מקום קדשו", ראוי ומוכן ומזומן…
אמנם הדבר הזה לא פשוט !!! לא פשוט לעשות את מה שאנו קוראים היום לזה סוג של "שינוי פאזה", לשנות את הכל, מה שהיה הוא לא באמת מה שיהיה, אדם אומר לעצמו: "אני לא כל החיים שלי ישאר בשלב א', אני רוצה להתקדם!!!
עם ה"אש" והשאיפה להתקדם צעד אחד צעד, זה המתכון להצלחה בחיים.
המאמר נכתב לרפואת והצלחת:
בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תחי'.
בתושח"י.
ולרפואת כל חולי הנגיף בארץ ובעולם, לרפואה שלמה בקרוב ממש. אמן ואמן.
