תהיה "מענטש": פרשת ואתחנן \ הרב נהוראי אלבילה

דיאלוג:

שני בחורים מתמידים ישבו ושוחחו בחצר אחת מהישיבות הידועות בארץ, בשעת הפסקת הצהרים.

"אתה יודע שמתקרב בין הזמנים"?

"בודאי, אמר דוד ליוסי חבירו.

"יש לך רעיונות, מה לעשות? משהו שאתה מתכנן?", שאל דוד.

"אני חושב יציאה בשבוע השני עם המשפחה, לאיזשהו מקום בצפון, קברות צדיקים, קייאקים, וכו', אתה יודע, הדברים הרגילים", אמר יוסי.

"אה, יפה", "מה עם קצת שטייגען, איזושהי שעת לימוד קבועה"? [לימוד תורה]

"מה? בין הזמנים" בוודאי שאקבע לעצמי שעות לימוד, השיב יוסי והשתאה לשאלת חבירו, "לא צריך קצת "וקווי ה' יחליפו כח"?

"צריך גם צריך", ענה דוד. אך אתה יודע בכל חופש צריך קצת בכל מה שעושים, להכניס קצת הקב"ה?

"בודאי", ענה יוסי, אך יש לי מקור למה שאני אומר!

"מקור"? אשמח שתראה לי.

הבה נפתח את פרשת ואתחנן ואראה לך:

אומרת לנו התורה הקדושה בפרשה זו פסוק נפלא ביותר (ד,ד): "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום".

פסוק זה דרוש ביאור, באיזה דבקות בה' וסוגה דיבר הכתוב?

בביאור הדברים כתב ר' שמחה זיסל זיו זצוק"ל המכונה "הסבא מקלם" בספרו "חכמה ומוסר" (ח"ב מאמר רפ"ח):

"ודעת לנבון נקל, כי העולם בכלל וכל אישיה בפרט, כולם צריכים שמירה לבל יכנסו אחד בגבול חבירו, כגון המים ליבשה, החום בגבולו, הקור בגבולו, היובש בגבולו, הלחות בגבולו, האוירים בגבולם, הבעלי חיים המזיקים והבלתי מזיקים בגבולם, והאדם בגבולו, שהוא מושל על כולם בגזרת מי שאמר והיה העולם, אימתו עליהם וגבול נתן לו, בחייו הוא מושל עליהם אבל לא לאחר מיתה, והנה מי שזוכה להיות דבוק בקונו, הוא יתברך שומר אותו לנצח.

ועל ידי מה הוא נדבק בקונו על ידי התורה, כי זה דבר שאין השכל משיג, איך בריה שפלה, עפר בחייו, תוכל להתדבק עם אלוהים חיים? ורק על ידי התורה יתעלה החומר וישוב להיות רוחני כנפש, כענין שאמרו (ילקוט שמעוני, בראשית כ"ז) "בא משה והורידה לארץ", פירוש הורידה שתהיה לתורה התדבקות עם אנשים ברואי עפר, אשר אין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לקבל זאת, ורק במידת טובו יתברך להיטיב עם האדם לקרבו אליו, נתן להם תורתו ע"י משה רבינו ע"ה, להוריד להם התורה לארץ, להתדבק על ידה עם מי שאמר והיה העולם, וא"כ כפי ערך אשר האדם מתדבק בלימוד התורה ובקיום התורה, ככה יזכה להתדבק עם שומר ישראל, כענין שנאמר (משלי ו') "בשכבך תשמור עליך".

על כן דעת לנבון נקל, כמה על האדם להשתדל להיות דבוק תמיד, אף בעת שאי אפשר לו לעסוק בתורה בפועל כפיים ובדיבור, לכל הפחות להתלמד להדביק אז מחשבתו ולהשתוקק תמיד לחצרות ה', כענין שאמר דוד המלך "אחת שאלתי, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, כי היא תשמרנו, ועוד ביאר כי הצדק איתו כי הלא כל אדם משתוקק לחיי נעימות, ועל כן אמר "לחזות בנועם ה'", הוא על כולם ונעימותו על כולם".

"אתה מבין מה כתוב פה"? אמר יוסי לחבירו.

"הסוד של דבקות בה' לחיות חיים אמיתיים, הניף יוסי אצבע למדנית לחבירו, זה אפילו אם אתה יוצא לחופש ואת חושב שהנה ב"ה "וקווי ה' יחליפו כח", עדיין התורה מצווה אותך שתהיה מענטש, תהיה אדם, יש לך הקב"ה, יש לך דברים שהשגת, אל תשכח אותם..

וזה הסוד של דבקות של "ואתם הדבקים בה' אלהיכם", ולמה אתה זוכים? ל"חיים כולכם היום"!!!.

המעשה הבא הוא על מרן הרב עובדיה ע"ה כמה התורה הייתה חשובה לו, וכמה הדבקות בה' הייתה חשובה לו אפילו כשלא היה בביתו ובסביבה הטבעית שלו, סביבתה של התורה הקדושה(אוצר הסיפורים, ח"א עמוד 475):

"כאשר הגר"ע יוסף זצוק"ל הגיע עם הרבנית לביקור בחוץ לארץ, ביקור שנועד לחזק את בני הקהילה היהודית, ולעוררם לחיי תורה ומצוות. הוא התקבל אצל בני הקהילה בכבוד מלכים, ואחד ממקורביו שהמתין לו בשדה התעופה, הסיע אותו ואת הרבנית אל ביתו.

כמו בכל מקום, ישב מרן ולמד במשך רוב שעות היום, כאשר מספר שעות מצומצם הוא מקדיש עבור ענייניה הרוחנים של הקהילה, במסירת שיעורים, ודרבון נכבדי הקהילה לפעול לביסוס המפעלים הרוחניים, תלמודי התורה, בתי הספר, ומערכת הכשרות.

הביקור ארך מספר ימים והנה קרבה ובאה שבת המלכה. יהודים מכל רחבי האזור נקבצו ובאו אל בית הכנסת של הקהילה היהודית, על מנת לזכות ולשהות במחיצתו של מרן במהלך השבת, ותחושת אושר שררה בין בני הקהילה.

ובבוקרו של יום שישי, בעוד מרן יושב ולומד, ניגש בעל הבית למרן בדחילו ורחימו ושאל: "האם כבודו זקוק לדבר מה מיוחד בחדרו?"

מרן חשב מעט ואחר השיב בחיוב. "אשמח אם תוכל להשאיר בחדר השינה מנורה קטנה דלוקה, על מנת שאוכל ללמוד במהלך הלילה".

כידוע, לימוד התורה בליל שבת היה חשוב במיוחד עבור מרן. "לימוד תורה מתוך קדושת השבת מסוגל עד מאוד להבנת התורה", היה מסביר תמיד.

אך מצד שני, לא אבה מרן להפריע את שנתה של הרבנית. והרבנית התקשתה להירדם באור החדר. מכיון שכך, ביקש מרן שהמנורה תהיה קטנה במיוחד.

"אם תוכל לסדר עבורי מנורה זעירה, בפינת החדר, כדי שאוכל ללמוד לאורה, הדבר ישמח אותי עד מאוד" אמר מרן. ובמוחו של בעל הבית צץ רעיון נפלא.

"כבוד הרב" נהרו פניו, "בארון הבגדים מותקנת מנורה קטנה. אדליק אותה, והרב יוכל ללמוד לאורה. כאשר ירצה הרב לישון, יוכל לסגור את הדלת, והאור יוסתר כליל!".

מרן שמח לשמע דבריו של בעל הבית, ואכן בהגיע ליל שבת, התיישב ליד הארון הפתוח והגה בתורה לאור המנורה הקטנה.

אולם כעבור זמן קצר חש, כי האור הבוקע מן הארון מפריע את מנוחתה של הרבנית. הרבנית אמנם לא התלוננה על כך, אבל מרן, בחושיו הדקים והעדינים, הרגיש בכך. "לימוד תורה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת!" אמר לעצמוף וטיכס עצה, כדת מה לעשות.

והנה עלה רעיון במוחו. הוא נכנס אל תוך ארון הבגדים, בלי שהרבנית תחוש בכך, וסגר אחריו את הדלת, בצורה כזו, שהאור לא יפריע את שנתה של הרבנית.

שם, בפנים, בארון הצפוף, ישב מרן בקומה כפופה, ורכן על ספריו במשך כך שעות הלילה. וכך גם מצאה אותו הרבנית בבוקר יום השבת, סגור וכפוף בארון, לומד תורה בהתמדה עצומה, מבלי להרגיש שהשמש כבר זרחה והבוקר עלה על הארץ…

דבקות אמיתית
והלוואי שנזכה..

–

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים. ובין הזמנים מוצלח ובריא לכל בני הישיבות ואברכי הכוללים.

המאמר מוקדש לרפואת כל חולי עמך בית ישראל ובכללם כל חולי הנגיף בארץ ובעולם ובתוכם:

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

תמר בת סעדה תחי'.

דוד בן שמחה הי"ו.

יפה בת זוהרה תחי'.