עולם הפוך
אנשים רבים אוהבים לחזור ולחקור את העבר ובמיוחד היהודים שמלאו את לוח השנה המשעמם בהרבה חגים ומועדים לשמחה שמזכירים לכולם שפעם ניסו להרוג אותנו בחסדי השם ניצחנו ועכשיו אוכלים ושותים לחיים. אין הוכחה טובה יותר מכך שהעם היהודי הוא עם זוכר שהרי החג המציין את תחילת השנה נקרא "יום הזיכרון". ומי שלא תמיד מחובר למה שהיה בעבר יכול לעשות זאת בעזרת העיתונים ומבזקי החדשות שיזכירו לו, ואם קורה משהו ממש רציני הם אפילו מחברים אותו למה שקורה ממש עכשיו מכל מקום ואתר בו הוא נמצא ואפילו אם זה מאד רחוק ממוקד ההתרחשות, ופרשנים שחושבים בטעות שהם נביאים מנסים לספר לכולם מה יהיה בעתיד. ובדרך כלל טועים ומעדיפים להתעלם מהמשפט שבדור הזה "נבואה נתנה לשוטים".
אבל כל זה קורה בזמנים רגילים. בתקופה מורכבת מסובכת ואולי אפילו מסוכנת ולפעמים גם מפחידה שאנו חווים בעת הזאת חייבים להתרגל לעובדה שהעולם השתנה. לגמרי. מה שקורה כעת בעולם וגם בארץ כשבכל רגע ורגע מסתתר בכל פינה אויב מסוכן בלתי נראה בלתי צפוי ובלתי שפוי שמחפש את הקרבן הבא שידבק אליו וידביק אותו רח"ל- מחייב אותנו להבין שמה שהיה בעבר לא יכול להיות כפי שהיה ומכיוון שהמדע עדיין לא יודע להבין עד הסוף את הגורם השלילי והנורא הזה ששמו נגיף קורונה אף אחד חוץ מרבונו של עולם לא יודע מה יהיה בעתיד הקרוב והרחוק והכל משתנה בכל מקום כולל מנהגים ודברים שהיו נעשים בצורה מסוימת כל שנה- מוכרחים כעת להיעשות אחרת.
עוד באתר:
זה לא אומר שצריך להפסיק לגמרי את כל מה שעשינו פעם- אבל מוכרחים להבין שאי אפשר להתנהג כרגיל ובטח שלא לצפות ממי שמקבל החלטות שיאשר כל מה שכולם רוצים כל הזמן כדי שתהיה לנו אשליה שעולם כמנהגו נוהג. העולם עוצר ונכנס לעוצר ומפחד ואובד עצות- וגם אם בבית הלבן יושב ליצן בלי מסכה שלא קולט את זה כי הוא עסוק בלצייץ עוד איזו שטות מוחלטת- זה לא אומר שכל שאר האנשים הרגילים והחכמים יותר מהצייצן מוושיגנטון צריכים להאמין לו אלא להבין לבד שנדרשת מהם אחריות אדירה בכל יציאה מהבית שיעדה הוא מקום הומה אדם שאפילו לא יודעים שהם בסכנה כל הזמן.
פעם העולם פחד מטילים, מנשקים להשמדה המונית ,מכוח שלטוני שנוצל לביצוע זוועות נוראות ופשעים נגד האנושות, ומעוד דברים שעדיף לא להזכיר אותם- ואילו היום העולם פוחד מנגיף בלתי נראה שהצליח להפוך אותו למקום חרדתי חשדני אלים ועצבני שתושביו מחפשים אשמים כל הזמן. והחיפוש הזה מפריע לאנשים שמנסים להילחם באויב הבלתי נראה ולהפוך אותם לנבערים רעים ומיותרים בהבל פיהם של כמה בעלי אינטרסים שמנסים לנצל את המשבר כדי להציל את הקריירה שלהם או לכתוב ספר(ואני ממש לא מתכוון רק לנפתלי בנט).
חייבים להפנים כמה שיותר מהר שזה עולם אחר ומה שהיה הוא לא מה שיהיה וכדאי מאד להתפלל שבעזרת השם מה שכן יהיה- יהיה טוב.
רשות לרפא (לא לייאש)
מבין כל השמות שזכו בתקופה האחרונה לביקורת מכל הסוגים ולרוב מהסוג הלא-חיובי השם הבולט באופן מיוחד בלי צורך בבדיקה מוקדמת במאגר המידע המתמלל ומתעד את כל מה שמוזכר בתקשורת הישראלית כולה- הוא פרויקטור הקורונה הפרופסור רוני גמזו. נדמה שלכל אחד יש מה להגיד על גמזו, ובעיקר לבקר את גמזו ועיקר הביקורת באה בשל העובדה שבהיעדר הגדרת סמכויות רשמית הוא עושה ככל העולה על רוחו ועולה לכמה שיותר אנשי רוח על העצבים. ברור שהוא גם עושה טעויות רבות- כמו למשל למשוך עליו ביקורת חריפה יותר מפלפל שאטה אחרי שהתערב על דעת עצמו בהחלטות אוקראינה ושלח מכתב המזהיר מפני הגעת חסידי ברסלב לאומן מחשש להפצת נגיף הקורונה ובכך עשה טעות נוראה שקשר תודעתית במודע או שלא במודע בין חרדים לנגיף הגורם למחלה נוראה- ולפיכך קיבל ביקורת שלילית ביותר ואני חייב להוסיף ובצדק. בהמשך דרכו רצופת המכשולים והטעויות של גמזו הוא גם הסתבך בהערה ביקורתית ופומבית למרן הרב קנייבסקי וגם על זה חטף גחלי אש מילוליים וצפויים ולא משנה אם הערתו מוצדקת או לא יש דברים שלא עושים בכל הקשור לרבנים ויש עניינים שצריך לסגור בחדרי חדרים או חרדים לצורך העניין. אבל אני הקטן כמבקר ובעל טור שאין לו ידע ברפואה וגם לא ניהל מעולם משברים גדולים מעבר לגילוי שאין חלב אחרי הכנת קפה נמס- לא מתכוון לכתוב משהו ביקורתי על הפרופסור רוני גמזו. אני מבקש להעביר מסר אחד קטן אך משמעותי ביותר לפרופסור גמזו שעשוי להועיל לו ביותר כרופא אבל קודם כל כאדם ובוודאי כמחזיק במשרה ציבורית חשובה כל זמן שהוא מתעקש להמשיך למלא אותה ורצוי בלי למלא אחרים חמה.
כתוב בתורה שהיא כפי שידוע הספר שעליו נאמר: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" "ורפא ירפא"- מפרש רש"י על פי הגמרא במסכת ברכות: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות" וכשאדם הולך לרופא הוא ממלא את דבר המלך. אך בפרשנות מחיי החסידים לכלל הזה מסופר על אשתו של אחד מאדמו"רי חסידות חב"ד שחלתה והרופא התייאש מסיכויי החלמתה. עודד את בעלה חותנה "הצמח-צדק" שדייק מדברי חז"ל שנתנה רשות לרופא רק לרפא- אבל לא לייאש! וכדאי לפרופסור גמזו, שבדבריו משדר לפעמים ייאוש מלמצוא פתרונות יצירתיים למצבים קשים ומורכבים- להקשיב לשיר מרומם נפש עם לחן שעושה רצון לרקוד למילים של רבי נחמן מברסלב זצ"ל- אותו רבי נחמן שגמזו מנסה למנוע מהמוני חסידיו להגיע לציון קברו לפני ראש-השנה- שקבע כלל: לא להתייאש! אסור להתייאש! אם הגיע זמן קשה- רק לשמוח יש! ויש גם עוד משפט ידוע של רבי נחמן שקובע ש-"אין שום יאוש בעולם כלל". אז גם אם בידי גמזו יש רשות לרפא- אין לו רשות לייאש אף אדם, ובמיוחד לא ברסלבר אמיתי שמאמין שאין ייאוש בעולם.
בד"ץ מהדרין אבו-דאבי
הנה תרחיש קטן ולא תלוש לגמרי מהמציאות שעלה במוחי בחלום בהקיץ כשהמריאה המשלחת הישראלית הרשמית לאיחוד האמירויות בתחילת השבוע:
אל ראש המל"ל, איש נעים הליכות וחובש כיפה ששם משפחתו בן-שבת, ניגש דייל רגיל למדי ומציע לו ארוחת צהריים מוקדמת- וכמובן שבן-שבת אינו צריך לבקש במיוחד ארוחה כשרה כי החברה הישראלית מגישה מזון כשר בלבד. אבל אז מגיע הערב וחברי המשלחת מוזמנים לארוחה באחד מארמונות הפאר של אבו-דאבי והשולחן ערוך בכלים מכלים שונים אך בן-שבת דואג דווקא לשולחן ערוך הספר ומתלבט אם אפשר לאכול כאן משהו בלי לדעת אם יש באולם הפאר משגיח שאינו איש ביטחון חמוש. ולמרבה הפתעתו רגע לפני שמוגש האוכל ניגש לשולחנו של ראש המשלחת הישראלית יהודי עם זקן עבות ופנים מאירות פאות מסולסלות וציציות גלויות ומבקש להחליף כמה מילים עם היהודי המכובד מארץ הקודש.
אחרי כמה מילות נימוס מסתבר שהאיש הוא שליח מצווה של בד"ץ מהדרין דקהילת קודש אבו-דאבי תבנה ותבנה שבא לוודא שהאוכל שניתן לאיש עם הכיפה כשר בכל החומרות והוכן לפי כל הכללים ולא של הטקס הרשמי כדי להרגיע את השליח לדבר מצווה ועשיית שלום עלינו ועל כל ישראל שגם אם עדיין אין הסכם על כל הפרטים- לפחות יש תעודת כשרות בתוקף והוא לא יצא מאבו-דאבי רעב.
עכשיו לך תסביר לו שבן-שבת צמחוני ואוכל רבנות.
ה' ילחם לכם
אני לא יודע מה אתכם אבל אני מאמין בניסים. במיוחד בכל מה שקשור לביטחון יושבי ארץ ישראל. התקריות שאירעו לאחרונה בצפון ובדרום והניסיונות החוזרים ונשנים של אויבנו לערער אותנו ולשבש את חיינו שרובן מסתיימים בחסדי שמיים ללא הצלחה ובלי נפגעים מוכיחים בכל יום מחדש את ההבטחה שנתנה לעם היהודי כבר ביציאת מצרים: "השם ילחם לכם ואתם תחרישון". הבעיה היא שבתחום הביטחון בימינו יש יותר מדי אנשים שצועקים ומעצימים את כוחנו ועוצם ידינו במקום לעשות דברים בשקט ובצנעה ולהשאיר את ניהול המלחמה בידי מי ששלח למנהיגי העבר שרי צבא מהשמיים שהצליחו להפיל חומות וערים בצורות ולהביא לישראל שקט ל-40 שנה. נראה שבימינו נסתפק גם בארבעים יום עם אופציה להארכה עד השנה הבאה עלינו לטובה.
ביקורת בקטנה: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" האם זה אומר ששרים וחברי-כנסת שנאלצים להתבודד צריכים לצאת מהמחנה שלהם ולעשות חשבון-נפש?!
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
