בין אשמה לאחריות
יש כאלה שכל הזמן מחפשים אשמים.
הם חופרים בכל ארכיון ומחפשים כל מסמך נעלם או הקלטה משובשת מהעבר כדי למצוא את האשם בהווה ובדרך-כלל למרר את חייו בעתיד. כל האמצעים כשרים וכל הקשרים נקשרים כדי להטיל אשמה במלוא העוצמה ולגרום למי שנפלה עליו להודות שהוא אשם.
עוד באתר:
אם במקרה מי שסומן כחייב אשם ודאי ועוד לא תלוי בכיכר-העיר הוא אישיות ציבורית בכירה קרוב לוודאי שהמאשימים ינצלו את המצב כדי להשפיל אותו קצת-הרבה בפומבי וידרשו ממנו לשאת את האשמה כאות-קין כל חייו ולנדוד למקום אחר בו אשמים מרגישים בבית. כלא.
מחפשי-האשמים לא רוצים לגרום רגשות-אשמה, הבעת-חרטה, או לעשות צדק. הם רק רוצים למצוא כמה שיותר אשמים כדי שאף אחד לא ידרוש מהם חלילה לקחת אחריות.
יש כאלה שכל הזמן לוקחים אחריות.
הם לא עסוקים בעבר ומה שהשתבש בשוגג או במזיד ואין להם זמן לחפירות ארכיוניות כי הם עסוקים בהווה ובניסיון לתקן את מה שלא בסדר עכשיו ולא את מה שהיה לפני שנולדו. כל האמצעים מגויסים לטובת הציבור וכל הקשרים מנותבים למקום טוב אחד כדי לקחת בכמה שיותר ידיים טובות את האחריות האישית והכללית ולהוות דוגמא ומופת לאחרים.
אם במקרה מי שלקח אחריות ועוד לא סומן על ידי התקשורת כאויב העם הוא אישיות ציבורית בכירה, קרוב לודאי שלוקחי האחריות יתנו בו אמון ויתמכו בו בדרכים מתוחכמות בראיונות ובדרך אגב, וידרשו שיעשה כמיטב יכולתו לשאת באחריות הכבדה מרצון ככל שיוכל ולהישאר אחראי גם כשהוא כבר לא בתפקיד רשמי ונמצא בבית אך מרגיש בכנסת.
בזמן האחרון הרבה מאד נושאים פוליטיים נעים בין אשמה לאחריות ובין מאשימים לאחראים.
איפה אתם?
בין מכלילים למחריגים
יש כאלה שכל הזמן מכלילים.
מבחינתם אין הבדל בין דעת יחיד לדעת הרוב, אין שוני בין בית-הנבחרים לרחוב, והם לא שולחים נציגים לוועדת חריגים. כי יש להם כלל שאין יוצא מן הכלל- וכולם אותו דבר -אפילו אם הם בבירור בוודאות ובאופן מובהק וניכר-לא אותו דבר.
בעיני המכלילים וליתר דיוק בעיקר בפיהם אם נציג מגזר כלשהו הביע דעה שהם לא אוהבים למרות שהצהיר מפורשות בתחילת הראיון שזוהי דעתו האישית בלבד- זוהי העמדה של כל העדה. אם מישהו אחד חטא כולם חוטאים, אם מישהו אחד זילזל כולם מזלזלים, ואם מישהו אחד הכפיש- כולם מוכפשים. בספר הספרים הלא כתוב של המכלילים לא מופיעה כנראה פרשת מגדל בבל- והם מתמקדים ישר ב-כאיש אחד בלב אחד- ונעשה ונשמע שבפרשנות משובשת למרבה הצער המעשה גורם לעיתים נזק מכליל והנשמע שומע רק צד אחד ולא מבין מה זה סיטרא-אחרא.
יש כאלה שכל הזמן מחריגים.
בעיניהם הטובות יש כאלה שמוכרחים להתחשב בהם כי הם לא כמו כולם וצריכים להבין אותם ולדעת לקבל ולהכיל גם דעות אחרות ולא רק קול אחד. כששומעים קול כזה אומר דברים שעשויים לצרום לחלק מהמאזינים- הם מבינים שזה רק אחד מרבים והוא לא בהכרח מייצג אותם או מדבר בשמם כי זו דעתו הפרטית שגם אם היא חריגה בעיני- עדיין יש לה מקום וחובה שתישמע.
לכן אם אחד הזדעזע- זה לא אומר שכולם מזעזעים, ואם אחד בעט בדלי זה לא אומר שכולם בועטים(ובטח שזה לא אומר שצריך להחזיר לו את הדלי בכוח) ואם אחד תקף בחריפות- אין צורך לרסס גז פלפל על כולם. בוועדה העסוקה תמיד של המחריגים מנסים כל הזמן למצוא פתרונות למה שנראה בעיני אחרים כחריג אך לדעת רבים אחרים זו הנורמליזציה בהתגלמותה ורק כך צריך לחיות- ולפיכך נדרשת חשיבה יצירתית כדי לקבל אותם כפי שהם, ולהכיר בשוני מתוך שיח מכבד- שיגרום לבטח גם למי שלא חושב כמוהם לקבל את האחר ולהיות חלק מנחלת-הכלל.
בזמן האחרון הרבה נושאים חברתיים נעים בין מכלילים למחריגים.
איפה אתם?
בין קיץ לחורף
יש כאלה שלא אוהבים עונות מעבר.
הם מעדיפים עונה ברורה ומוחלטת כמו חורף וקיץ ולא את מה שביניהם. הם רוצים לדעת איפה הם עומדים ואיזה בגדים להכין למחר לעבודה בלי לנחש כל בוקר מחדש ובדרך כלל לטעות מה הולך שם בחוץ מתוך הבנה מראש כשבמצב הנוכחי לא משנה אם קר או חם בכל מקרה חובה לכסות את הפנים ולהרגיש על הפנים. הם צריכים וודאות לגבי מצבם ולא שינויים הפכפכים כל כמה שעות או מיום ליום והם ממש לא אוהבים להיות מופתעים מפרץ פתאומי של גשם בלי אזהרה או מגל חום שגורם להם להרגיש לרגע כמו אברהם שניה אחרי שנמרוד זרק אותו לכבשן-האש רק שבמקרה הזה הם נצלים ולא ניצלים. הם חושבים שיש רק שני סוגים: או אנשי קיץ או אנשי חורף- והאמצע הוא רק תקופה מרגיזה שצריך לדלג עליה עד שבאה העונה האהובה עליהם ואפשר לחזור לשמוח ולהפסיק לזעוף ולקטר בין הזמנים.
יש כאלה שאוהבים עונות מעבר ואפילו היו מוכנים שלא יעברו.
הם שמחים בגיוון, בחילופי הנוף בחלון כל יום, בהחלפה יומית מבגדי קיץ לחורף ובחזרה, מהמצב בחוץ שמתחלף כמעט כמו הרצונות והדעות שלהם לגבי מה שקורה סביבם, ומהאווירה הכללית של לא לדעת מה יקרה מחר אבל להרגיש שבעזרת השם אפשר להסתדר ולעבור את עונת המעבר בשלום. או בחלום שלא תעבור ושכל יום יהיה שונה לטובה מהיום שקדם לו.
בזמן האחרון ראינו מבול שמתחלף בגל חום ועננים שנישאים ברוח אחרת בין קיץ לחורף
הרבה דורות ואנשים עברו בין אדם לנוח בין נוח לאברהם ובין בני ישראל להסכמי אברהם.
המעברים בין לבין מלמדים אותנו הרבה דברים חשובים על עצמנו וסביבתנו.
טוב נעשה אם נעצור לרגע בין המעברים ונשאל את עצמנו בכנות איפה אנחנו בכל זה-
מה הקב"ה דורש מאיתנו,
ומה אנו לוקחים עמנו מכל שלב בדרך הארוכה שעם הנצח לא מפחד ממנה.
ביקורת בקטנה (על תקלה גדולה): יש המון ערוצי תקשורת ואתרים כחול אשר על שפת הים ולמרבה הצער והחוצפה למעט ערוצי הקודש רוב כלי התקשורת הכללית לא ציינו כראוי או בכלל ביום ג' במרחשוון 7 שנים לפטירת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בושה וכלימה לעורכיהם!
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
