אחד השיעורים ממשבר הקורונה הוא השיעור על מערכת החוק במדינת ישראל. עד כמה מערכת החוק ואכיפתו במדינת ישראל מעוותת ניתן ללמוד מסיפורו של ארגון יד שרה ושל העומד בראשו.
העומד בראש ארגון יד שרה והארגון שהקים והוא מנהלו, הרב אורי לופוליאנסקי, הביא מיד עם תחילת המשבר חמשה מטוסים ובהם ציוד רפואי רב, כולו מיועד להשאלה קרי: ללא תשלום. במהלך החודשים נחסך לאלפי חולי קורונה הצורך להתאשפז ויכלו לקבל את הטיפול בביתם עם אותם מכשירים שהיו משרתים אותם בבתי החולים. ומבתי החולים ירד העומס בעשרות אחוזים. אם חלק מבתי החולים זועקים כי כח האדם נשחק והמערכת עומדת על סף קריסה ניתן רק לתאר מה היה ללא הציוד הרפואי הרב והמותאם במדויק לצרכים שמשאיל ארגון יד שרה וללא הרעיון המהפכני שמוביל והוא האשפוז הביתי.
בבוא יום הסיכומים כשהעובדות תדברנה, אולי יבינו כי הרעיון וביצועו הצילו את מדינת ישראל פשוטו כמשמעו. ומדוע אומר אני "אולי" כי ספק גדול אם יתנו להשמיע את האמת הפשוטה הזו, או שכרגיל המערכת תגונן על עצמה. ותמנע את הכרת התודה ממי שזו מגיעה לו.
עוד באתר:
ולחשוב שמערכת החוק במדינת ישראל רדפה אחרי האדם הזה רק בגלל שחשדו כי קיבל תרומות עבור הארגון יוצא הדופן שבראשו הוא עומד? לחשוב שמי שמכהן כשופט במדינה הרואה עצמה כמתוקנת גזר את דינו לכמה שנות מאסר, ורק בית המשפט העליון שהבין את גודל האבסורד הוציא אותו מאיום המאסר?
האם יש דוגמה חריפה יותר לכפיות טובה?
האם לישם את הכלל של "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא" ביחס לכלל אלה שמואשמים על ידי מערכת המשפט הישראלית?
