דיבור רגיל
לפעמים נדמה שמה שרוב בני האדם עושים זה בעיקר לדבר. אמור לי כמה אתה מדבר- ואומר לך אם אתה מתאים להיות חבר-כנסת.
אם נשאיר רגע את הציניות במליאה כי שם היא מרגישה הכי בבית, ידוע לכל שמשלב מוקדם מאד בהתפתחות האנושית האדם לומד לדבר כדי להסביר לכולם מה הוא רוצה וההורים שלו מדברים הרבה יותר מדי כדי להסביר לו שהם מתפללים שמה שהוא רוצה זה לא לדבר עם זרים לענות בחוצפה למורים ובאופן כללי לעשות שטויות.
עוד באתר:
הדיבור הוא הכוח האישי של כל אדם להסביר לכולם מה הוא חושב ואם הוא עושה זאת כמו שצריך דבריו גורמים לאנשים רבים להקשיב לו ולחשוב שהוא חכם. לא תמיד זה בהכרח נכון כי היו כאלה שדברו יפה מאד ובסוף למרבה האימה התבררו כמשיחי שקר- אך ברוב המקרים הדיבור הוא כרטיס הביקור של האדם שמשפיע מאד על נתיבי חייו וקובע מי הם חבריו (בדרך כלל כאלה שמסוגלים לשמוע אותו מדבר בלי לרצות לברוח).
מדי פעם אנחנו שומעים דיבור של איש ציבור בכיר שקורא לחבריו למפלגה או לכלל היושבים המעטים ברוב שעות היממה במליאת הכנסת ומבקש מהם לא לדבר על נושא מסוים. מיד קופץ לראש הדיבור הכועס שרוצה לצעוק "מה פתאום? מה זה משטרת מחשבות פה? זאת מדינה דמוקרטית! בוז לסתימת פיות!" ועוד כאלה ביטויים עצבניים ומעוררי מחאות כדי לזכות במחמאות. אבל אם נרגע רגע ונחשוב על זה יש תחומים ונושאים שהדיבור עליהם עלול ליצור בעיות גדולות. דיבורים רגילים בתמימות על נושאים נפיצים שיכולים להתלקח ברגע – הופכים קול ועוד קול למקהלה גדולה שהדיה מטלטלים את השיח הציבורי – והופכים אותו לג'ונגל פראי ולפעמים גם לשדה קרב שאין בו מנצחים.
הכל רוצים להשמיע קול ורובם מאמינים שכל קול קובע- ובמדינה שלנו יש להם הרבה יותר מדי הזדמנויות להוכיח את זה למרות שמרוב דיבורים על בחירות האדם הרגיל מתפלל ומייחל לשקט זמני והכרחי מדיבורים ומעבר למעשים ורצוי שיהיו לטובתו.
כמי שיודע דבר או שניים על דיבור ובעזרת השם גם משתדל להתפרנס מזה בכבוד יכול להיות שאני מבין למה הרבה אנשי תקשורת שכתבו ודברו שנים רבות הרגישו בשלב כלשהו רצון עז לעבור לעשייה ציבורית אפילו שהיו רבים שלא התאימו לפוליטיקה.
אחרי כל-כך הרבה דיבורים על מה שקורה, ואולי גם הרבה כעסים ותסכולים ממה שקורה, העיתונאי המדבר והכותב מרגיש שאי-אפשר יותר להישאר אדיש- ואחרי הרבה לבטים ומחשבות אם זה כדאי לקחת סיכון ביציאה מהתחום הבטוח של דיבורים בעלמא ומילים יפות ולא מחייבות- היו ואני מקווה שב"ה גם יהיו אנשי תקשורת שמחליטים להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. כמובן שעליהם לקחת בחשבון מראש שמרגע חציית הקווים ממדבר לעושה לא יפסיקו לדבר עליהם והם כבר לא יוכלו לדבר רגיל.
מומלץ לכל אדם לחשוב פעמיים לפני שידבר פעם אחת.
דיבור ריק
יש הרבה תחומים בחיים שהמומחים בהם מדברים המון- אך למעשה ובשורה התחתונה הם לא אומרים משהו בעל ערך ובעיקר לא מחדשים דבר. הפוליטיקה זה התחום הבולט שבהם, ובמקום השני נמצא הביטחון (וכל מי שהשתתף פעם בתדריך ביטחוני על נושא מסווג מבין למה אני מתכוון בעיקר אם התדריך נמשך שעה וחצי ויצאת ממנו בהרגשה של בזבוז זמן כי מה שאמרו לך בעצם במכבסת מילים שרק איש צבא יודע לנהל שאנחנו מוכנים לכל תרחיש אפשרי ותוכניות המגרה ידועות למי שצריך לדעת. וזה לא אתה).
דיבורים שאינם מחדשים דבר נהוג לכנות בתואר "דיבור-ריק מתוכן". למשל, פוליטיקאים נוהגים להצהיר כמעט מדי שבוע שחובה לעזור לשכבות החלשות ובמיוחד בזמנים קשים ומאתגרים. אבל מעבר להצהרה החשובה הזאת- אף פוליטיקאי לא מסביר איך הוא יעשה זאת- וגם אם במקרה הוא במצב רוח דברני ומסביר רוב הציבור מאבד קשב אחרי 3-2 דקות.
כל הזמן מדברים איתנו על אחדות הבנה ואחריות. אבל איך בדיוק מתכוונים לעשות את זה בשטח כשכל יום אנחנו שומעים על עוד סכסוך פוליטי שהתפתח למשבר, על עוד סכסוך אזרחים שהתפתח למכות, ועל עוד גל מעצרים של מארגני התקהלויות אסורות בזמן שמגפה משתוללת בחוץ ואנשים שמתעלמים מזה יוצאים בפרצוף גלוי לרחובות מסיבה לא ברורה ומתעקשים לצפצף על הכללים כדי שידברו עליהם במהדורת החדשות הבאה.
חז"ל לימדו אותנו במסכת אבות "סייג לחכמה שתיקה"- כיוון שכל זמן שאדם שותק כולם סבורים שהוא חכם וברגע שהוא מתחיל לדבר לריק ולא מחדש כלום הם נאנחים ואומרים לעצמם בלב שהיה עדיף לאותו אדם שלא להתחיל לדבר כלל כי כנראה שדבריו יוצאו מהקשרם.
בהחלט יתכן שלנוכח משב הרוח הפוליטי הנוכחי נשמע בתקופה הקרובה הרבה דיבורים ריקים. והדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא לעסוק בדברי-תורה.
דיבור תורה
אברהם אבינו לימד אותנו כלל חשוב בהכנסת אורחים: "אמור מעט ועשה הרבה".
יצחק אבינו הבין את אביו בלי יותר מדי דיבורים כשהלכו שניהם יחדיו לניסיון הגדול בחייהם
יעקב אבינו צווה למלאכים לדבר עם עשו אחיו כדי למצוא חן בעיניו להיפגש ולהיפרד בשלום.
משה רבנו המנהיג הגדול העיד על עצמו: "לא איש דברים אנוכי"
ואהרן הכהן היה משכין שלום בין בני אדם בדיבורים עם כל צד בסכסוך עד הפיוס.
אם יש דבר אחד הקשור בדיבור שכדאי להרבות בו בכל יום יותר- זהו לימוד התורה שעליה נאמר "הפוך בה והפוך בה דכולא בה". בברכה הנאמרת מדי בוקר מודגש הציווי "לעסוק בדברי תורה"- לא רק לדבר- לעסוק! שעיקר עיסוקנו בעולם הזה יהיה בדברים ודיבורים של תורה ובסקירה מהירה של דיבורי אבותינו ומורי דרכנו למדנו שכל המנהיגים בהווה ובעתיד צריכים ללמוד על קדושת הדיבור וחשיבותו ממנהיגי ישראל בעבר שבזכות דבריהם שהפכו למעשים ולספר הספרים אנו מבינים כיום מהו כוחו של דיבור- ובעיקר את משמעותם והשפעתם המתמשכת של עשרת הדברות לדורי דורות.
אלה הדברים.
הזמנה לבקר:
יש לכם רעיון לנושא מעניין לזיכוי הרבים שדורש ביקורת? כתבו אותו בשתי שורות ושלחו למייל: [email protected]
וב"ה בשבוע הבא- אולי תגלו ש-"מבקר-המדינה" זה אתם!
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
