הראשון לציון – מבקר המדינה 2020 \ אריאל שרפר | דעה

הקופץ הראשון 

אנשים אוהבים להיות ראשונים כי זה מאד מרגש לעשות משהו בפעם הראשונה בעיקר אם אף אחד לא עשה זאת לפניך. ההוכחה- בתום ימי הבריאה שהגיע תורו של היצור החשוב ביותר- ויקרא את שמו אדם- כל מי שקרא על כך שנים רבות מספור אחרי שהדבר קרה הצמיד לשמו את התואר הראשון. אפילו שידוע שלא היה אף אחד לפניו. אבל הוא הראשון- ואי אפשר לקחת ממנו את התואר החשוב הזה או לחשוב בטעות שמדובר בשם משפחה (כמובן שגם עשו בלעם פרעה ועמלק לא היו כולם משפחת הרשע- אבל הם בהחלט יכלו להקים מפלגה ולצערנו גם לעבור את אחוז החסימה).

מאז שאברהם אבינו זכה בתואר "אחד היה אברהם" חשו בני ישראל בכל הדורות צורך עז להיות ראשונים בכל התחומים, אפילו שהם יודעים טוב מאד שהמקום הראשון יכול להיתפס רק על ידי גורם אחד, והמונח "בין הראשונים" זו המצאה שנועדה לעודד ולתת הרגשה טובה לאלה שלא זכו להיות ראשון ראוי לציון . בדיוק כמו הפרס המוענק על השתתפות בחידון חנוכה (בדרך כלל מעט מטבעות שוקולד שמאלצים בהמשך הוצאת מטבעות ושטרות אמיתיים על רופא השיניים).

כשאני חושב על מעשה יוצא דופן של מישהו שהיה ראשון- קופץ לי לראש נחשון. לא מכירים? הבן של עמינדב. האלמוני שקפץ ראשון לים אחרי יציאת מצרים בלי שידע מראש שיקרה נס והקב"ה יבקע את הים לשניים. מאותו מעשה גבורה ומסירות נפש נולד הביטוי המפורסם "קופץ בראש" ומאז רבים וטובים חיכו להזדמנות המתאימה לבצע מעשה דומה ולקפוץ למים הסוערים לפני כולם. גם אם ידעו היטב שיש מצב שהים לא יבקע והם ימצאו עצמם במאבק חסר סיכוי במים רבים אדירים, ובמחשבה עצובה שהיו צריכים להישאר ביבשה.

מהעבר להווה. מרגע שהחלו הדיבורים המעצבנים כל ישראלי ממוצע על אפשרות של בחירות מוקדמות בפעם המי סופר, הייתה האומה כולה בהמתנה דרוכה לראשון שיעשה משהו בלתי צפוי ולבטח יש כאלה שיאמרו גם בלתי שפוי. הפעם לא קוראים לו נחשון.  קוראים לו גדעון. ובשלו הסער הגדול הזה.

בלי להתעמק יותר מדי בסיבות להחלטתו של האדם המדובר שקצה נפשו להיות נר שני או שלישי והחליט להפוך לשמש רב-תכליתי למרות שעדיין לא ממש ברור מה תכליתו, יש לסער השג אחד שלא ניתן לקחת ממנו. הוא הראשון בסבב הבחירות הזה- שעדיין לא ידוע בוודאות שהחל רשמית- לעזוב את חללית-האם ולצאת אל הלא נודע.

ולמה הוא עשה את זה, אתם שואלים ובצדק? כנראה כדי להיות הראשון.

נכון, סער לא הראשון שעוזב מפלגה, ובטח לא היחיד שחשב שלהקים חדשה זה רעיון מקורי. כי כולם יודעים שכשנמאס לך יום אחד לעשות מה שאחרים אומרים לך, אתה הולך ופותח עסק שלך ובדרך כלל מהר מאד מוצא את עצמך מטיח מדי בוקר את הראש בקיר בעצמה שמעמידה למבחן את עמידות הבניין ועצבי השכנים ושואל מה היה לך רע להיות שכיר עד 120.

השאלה האמיתית שמעניינת אותי ואולי תעניין גם אתכם, היא האם באמת היה הכרחי לקפוץ ולהיות הראשון שמקים תנועה חדשה(כנראה שמפלגה זה שם מרתיע ומזוהה פוליטית אז צריך משהו שנשמע כמו עמותה שמוצאת תקווה לאלה שאבדו אותה), למרות שלרוב הציבור נמאס מריבוי קבוצות מפורדות שחושבות שהן יודעות טוב יותר מה טוב בשביל כולם, ולמרות שזו קלישאה שחוקה ומדוברת ללא הפסקה מפי פוליטיקאים אינטרסנטים כולם באמת ובתמים רוצים אחדות ולא פלגנות אבל לא ממש יודעים איך עושים את זה. אולי סער יודע .ואולי לא.

מה שבטוח שהוא קפץ והיה הראשון שיצא מאזור הנוחות שלו והחליט לעשות משהו אחר לשם שינוי. ההתנהלות שלו בתחילת הדרך כאדם אחד שמבטיח כוח פוליטי גדול למי שירוץ אחרי גדעון כמו כל הקופצים למים אחרי נחשון, כשנכון לכתיבת שורות אלה(תמיד רציתי לכתוב את זה) אין לסער עדיין רשימה עם כוכבים הנושאים בקרניהם כסף שמתורגם למנדטים, וגם לא שם רשמי ("תקווה חדשה"? אני מתפלא עליך גדעון, לא היה לך מספיק זמן בבית לחשוב על משהו שלא נשמע כמו פרויקט מגורים חדש בדרום תל-אביב?!), כל אלו לא מנעו מסער לפרוש ממפלגתו המקורית, להתפטר מהכנסת ולצאת לדרכו העצמאית בלי להביט לאחור. זאת אומרת בלי חרטות אבל עם מבטי דאגה דריכות ועצבנות לעבר מי שרודף אחריו כבר שנים וגם ניצח אותו כדי לראות מה יעשה כדי להתעלות על המהלך הראשוני שעורר סער גדול במערכת הפוליטית. כנראה שהמהלך הראשון שעשה רה"מ השבוע אחרי הצהרת סער זה לתת לזמן לעשות את שלו- ובזמן המתאים לו להגיע מהר מהצפוי לנתב"ג שם נערך לראשונה טקס קבלת פנים לתרופה.

יכול להיות שזה בדיוק מה שירפא את המכה שהקדים סער- ולכן נתניהו רוצה לקבל את זה ראשון!

החיסון הראשון

מרגע שהעולם הבין את חומרת המשבר הבריאותי החמור ביותר בדור הזה, ניתן האות למרוץ רב-המשתתפים לחיסון הנגדי שיעצור את המגפה ויחזיר את העולם לשלווה בריאה מוכרת ומבורכת.

כל חברה שאי פעם יצרה תרופה או עסקה במחקר כימי או ביולוגי רצתה להיות הראשונה שתביא לעולם את המתנה הטובה ביותר שאפשר לבקש בימינו. הבריאות.

היה ברור מראש שיהיו הרבה מאד מתחרים נגד הזמן והאויב הבלתי נראה של כל העולם, אבל כמו בכל תחרות בסוף יהיה רק מקום ראשון אחד.

תודו שאי אפשר היה שלא להתרגש מנחיתת המטוס נושא החיסונים מתוצרת פייזר בישראל הרבה יותר מוקדם מהצפוי. עוד יותר צפוי היה שמרגע שדרך החיסון הראשון על אדמת הקודש יחלו מריבות והתכתשויות שיזרו חול בעיני הציבור מי יהיה הראשון להתחסן.

תרשו לי להציע לכם כיוון מחשבה חדש ומפתיע: במקרה המיוחד הזה- יכול להיות שלא המתחסן הראשון הוא החשוב ביותר- אלא דווקא המתחסן האחרון.

כי משמעות הדבר היא שאחריו לא יהיה עוד צורך בחיסונים. אם באמת יוכח שהאחרון שקיבל חיסון, רק כאמצעי זהירות כי ברוך השם לא היה חולה עד היום, היה באמת האחרון כי בזמן שחלף מאז לא התגלו עוד חולים חדשים- זו תהיה סיבה למסיבה מקומית ועולמית של חזרת העולם לחפש סיבות מקוריות לריב ולצאת למלחמות חס וכרפס. אולי זו דוגמא אחת מיוחדת שבה האחרון חשוב יותר מהראשון ואולי זה בכלל לא משנה בהקשר הזה.

העיקר הבריאות של כולם- בכל העולם.

הנר הראשון 

זה לא ירגיש חנוכה כהלכה בלי שנשמע לפחות פרשנות אחת מני רבות למחלוקת בית הלל ובית שמאי על סדר הדלקת הנרות- שמשמעותית בעיקר ליום הראשון של חנוכה והאם נכון יותר שהחנוכיה תהיה מלאה בכל הנרות מהתחלה- או תסתפק ביום הראשון בשמש ונר אחד.

הרעיון הפרטי שלי הוא שבכל שנה שמגיע חנוכה הנר הראשון מזכיר לנו את אותו יום אחד בו לא היה מספיק שמן להדלקת המנורה בבית המקדש- אלא ליום אחד בלבד- ונעשה נס ואותו פך שמן שנמצא הספיק לשמונה ימים. ניתן ללמוד מכך משהו על כוחו של נר בודד להאיר לרבים, על האמונה שגם יום אחד של אור הוא נס בפני עצמו, ועוד הרבה פירושים מאירים.  בכל שנה מחדש אני מרגיש שהדלקת הנר הראשון לא דומה לנר שהדלקנו בשנה שעברה והשנה התחושה חזקה מבעבר.

כי השורה המוכרת משיר הילדים "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" מקבלת משמעות חדשה כשכל אדם נאלץ להסתגר בבית עם משפחתו ולהציב נר דולק בחלונו, ומי שעובר ורואה את הנרות הללו- מבין שאפילו נר אחד בלבד הופך במחשבה לנרות רבים שמאירים את העולם בתורה ומעשים טובים.

שנזכה כולנו להיות בבחינת מוסיף והולך בכל תחומי החיים ולדעת שזכינו בכך שבורא-עולם בחר בנו ועלינו נאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" כלומר- ישראל במקום הראשון!

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]