איך לא ליפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

היה היה אדם חכם שגר בראש הצוק

אותו אדם כל בוקר קם כדי להיות עסוק

היה לו משק מפואר אותו תמיד טיפח

סיפק מזון לכל איכר ועל העמק פיקח

ובכל יום היה האיש שגר בצור הרם

מחליט לקום ולא לנום- לרדת אל העם

באמתחתו לקח אתו מכל הטוב במשק

ובמוחו חש בכוחו כי כל הטוב זה נשק

הן כל אדם צריך דבר מה חלקם יותר מדי

חשב האיש איני אדיש לצורך ידידי

ואץ לו רץ לו לדרכו אך לא הבחין בכלל

באר גדולה באפלה אורבת לאומלל

מכשול קטן של קרח דק הוביל בבעתה

מראש הצוק עם כל השוק לבאר עמוק למטה

והאדם אשר חפץ להתעשר מהר

גילה פתאום שהוא בתהום לבד ללא חבר

צעק האיש אך לא הרגיש שינוי ולא תועלת

גרונו ניחר היה לו קר אימה בו מחלחלת

ולפתע קרן אור זרחה ואנשים עם חשק

הורידו חבל אך דרשו תחילה את טוב המשק

והאדם בבור שלפנים היה עשיר

הקריב את כל הונו כדי לשוב לנשום אוויר

מבירא עמיקתא יצא בלי כלום אך נפשו ידעה היא למה-

זרחה שמשו מתוך נפשו כששב לאיגרא רמא

(מתוך הספר "ההפך מאושר"- מאת אריאל שרפר) 

גילוי נאות והסבר למשל (במקום נמשל):

זו הפעם הראשונה מאז זכיתי לחדש את הטור השבועי הזה שאני מפרסם כאן משהו שכבר כתבתי בעבר ולא משהו מקורי שנכתב במיוחד על אירועי השבוע שהיה ואני מוכרח לומר עם יד על המקלדת שכותבת מהלב שזה לא מעצלנות או בגלל שאין לי על מה לכתוב. להפך- יש הרבה יותר מדי נושאים הזועקים לביקורת וממש כמו ילד בחנות ממתקים (או אזרח ישראלי אחת לכמה חודשים) קשה לבחור איזה מהם יעלו על שולחן הניתוחים המדומה שלי בחמישי הזה.

אחרי שראיתי שמעתי והבנתי השבוע כל-כך הרבה דברים מתחילת מבצע החיסונים נגד קורונה והסגר השלישי, דרך ההצהרות הפוליטיות של אלקין גנץ וחולדאי, ועד ההגעה המרגשת לישראל של יונתן פולארד רגע לפני שהטור פורסם- חשבתי על שינוי זווית ראיה וניסיון לתאר באופן שונה מציאות אחרת בסיפור על אדם שהיה לו הכל והרגיש על גג העולם- אך בעצם לא היה לו כלום כי לא חלק במה שיש לו עם כולם. 

חשבתי שאולי במקום ביקורת על הדיבורים הגבוהים והרועמים מתחילת מערכת הבחירות הרביעית תוך שנתיים על מה שכולם עשו, עושים ויעשו הכל בשביל הקול-סליחה, בשבילנו כמובן- כדאי שאזכיר לכם ולעצמי סיפור מקורי קצר ויוצא דופן ששילבתי בספר הראשון שזכיתי להוציא לאור לפני כשנה וחצי בדיוק, ומתאר בחרוזים מה קורה למי שחושב שהוא מאושר ועל גג העולם- אך לא מבין שכדאי וצריך לחלוק את האושר והשפע שלו עם אחרים ובמיוחד בעת צרה חלילה. 

המציאות המורכבת והמאתגרת של ימינו בה יש כאלה שנעים מדי יום בין איגרא רמא לבירא עמיקתא מחייבת אותנו להבין עד כמה אנחנו תלויים אחד בשני ומכריחה אותנו להפנים שאחדות ודאגה לזולת מתוך אחריות כבדה ושותפות אמיתית הן לא סתם מילים ריקות של נאומי בחירות- זהו צו השעה הלאומי. צו שמכריח אותנו להשתנות לטובה כל יום קצת ולהבין שלא משנה מה יגידו ומי יגיד מה, הבחירה החופשית איך לנהוג בחיינו היא של כל אחד מאיתנו כמתנת בוראנו, שכפי ששר פעם זמר ידוע בשם יידל, מראה לנו בכל יום שכל מה שעשה לא עשה אלא בשבילנו ומה הוא מבקש מאיתנו? אלא שנהיה אוהבים זה לזה, אלא שנהיה יראים זה מזה, ונהיה מכבדים זה את זה. 

אני חושב שהמשל מדבר בדיוק על זה. 

והנמשל? יש מספיק זמן עד הבחירות הבאות כדי לחשוב מהו. 

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]