נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ'
מבאר רבינו האור החיים הקדוש שכאשר אדם חוטא, נחסר מאור נשמתו הטהורה, ובכך ממעט ומשנה את השפע האלקי הנשפע לנשמתו, ומטה את השפע למקום החיצונים חס ושלום, שעל ידי מעשיו הרעים החיצונים שולטים בו ונוטלים השפע ממנו. ולא רק לעצמו הוא גורם רעה, אלא לכל ישראל, כי כל הנשמות תלויים באילן אחד, וכשענף אחד מתקלקל בשורש, גורם רעה לכל הענפים, והוא גוזל את כנסת ישראל שלא תקבל את מידת השפע הראויה לה.
וכל זה מרומז בפסוק שלפנינו:
עוד באתר:
'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא' לשון חסרון, שנחסר ונחשך חלק מאור הנפש [והמילה 'חטא' מתפרשת מלשון חסרון, כמו שכתוב, קולע השערה ולא 'יחטיא']
'וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' שהוא גורם שינוי ומעילה בשפע שלא ירד לנשמתו אלא לחיצונים חס ושלום,
'וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ' שגורם רעה גם לכל עם ישראל, כי כולם מחוברים לשורש אחד, וכשענף אחד, המחובר לשורש אחד, מתקלקל, אזי משפיע על כל הענפים, שגורם הכחשה ופגם בכוחם של כל ישראל.
ובפרשת נשא נאמר על מי שנשבע לשקר 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ'.
ושואל רבינו הקדוש, מדוע יש שינויים בלשון הפסוקים, שמתחיל בלשון רבים 'כי יעשו' ולאחר מכן בלשון יחיד 'ואשמה הנפש ההוא' ושוב חוזר לאמר בלשון רבים 'והתוודו את חטאתם'?
ומתרץ רבינו הקדוש, שכוונת הפסוק לומר שעל ידי חטאו של אדם יחיד שנשבע בה' לשקר, הפגם ההוא עושה רושם למקור כל נשמות ונפשות בני ישראל. ולכן מתחיל הפסוק בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, לרמז לנו שכל חטא של יחיד, זה פוגע ברבים, כלומר בכל כלל ישראל.
'רואים מכאן כמה אחריות יש לכל יהודי במעשיו'
[אור החיים ויקרא פרק ה פסוק כא]
