אויר טהור: פרשת "ראה" \ הרב נהוראי משה אלביליה

זהו…

חודש אלול בפתח…

אוירת רצינות יורדת על העולם..

כל אחד מיד כשמתחיל את החודש אפילו אם זה יהיה היהודי הכי רחוק מתורה ומצוות מרגיש שבחודש הזה העולם איכשהו הופך למצב של "סטנדביי"…

כולם מרגישים אחרת…

מפורסם הסיפור על הרב שך זצ"ל, כמדומני, כשרצה להמחיש לבחורים בישיבה מה זה חודש אלול נעמד על הבמה וצעק מילה אחת בגרון ניחר: "א-ל-ו-ל"!

וירד מהבמה…

אכן, זה מהות של רצינות אמיתית..

אך הבה נחשוב קצת האם הרצינות הזו יכולה להוות איכשהו סוג של משא ח"ו? הרי כל יהודי בתוך תוכו מקווה  ומייחל ששנת תשפ"ב לא תהיה כמו שנת תשפ"א, במיוחד שזה שנת שמיטה וזה שנה של ברכה, אז איך אפשר לפעמים להרגיש שהאווירה של הרצינות של חודש אלול תרגיש אולי קצת לוקה בחסר? בגללי? בגלל שאני לא מיישם את זה? הרי לא סתם דרשו דורשי רשומות בתורה שאותיות ראה זה: ר אה א לול הגיע!

אדוני זה הזמן להתעורר…

ולמה באמת הרצינות צריכה לשלוט בכל פינה?

כותב בעל ה"פנים יפות" בפירושו לתורה (ויקרא טז,ל) דבר נפלא: "ויש לפרש מה שאמרו חז"ל בפ' (ישעיהו נה,ו) דרשו ה' בהמצאו אלו עשי"ת, ואמר ע"ז קראוהו בהיותו קרוב, שלא ימתין אדם בתשובה עד ראש השנה, אלא בהיותו קרוב דהיינו בראש חודש אלול, כמו שאמרו חז"ל [סידור האר"י, כוונת ר"ח אלול] בר"ח אלול שערי רחמים נפתחים והוא בזמן ב"ד לפני ראש השנה, וזהו בהיותו קרוב".

עכשיו אתה מבין ל שהמלך מחבק אותך, מה אתה הולך לעשות?

לחבק אותו בחזרה, או לחשוב ח"ו כאילו הוא לא קיים ופשוט… לצחוק עליו?

זה מה שעושה אדם שחושב שחודש אלול זה חודש רע ומכביד…

הבה נקרא יחד את מילותיו של הגאון ר' שמשון רפאל הירש זצוק"ל (אוסף כתבים במעגל השנה, אלול עמוד שסט'): "כשהשנה מתקרבת לסיומה, כשכל הדברים חושבים על הסוף ורואים את סיומם, כשהכל מבקשים להפיק את האפשר מהדקות שנותרו להם, כשהכל שומעים את זעקת העת, אז גם ישראל קוראים לעצמם להתעורר, השופר נשמע ומזהיר אותנו כי בקרוב יתקע שופר של ה' ויזמין אותנו לפני כסאו. וכשהשופר קורה בבתים יהודיים, אז כל העם עומדים דום"…

"השופר נשמע ופוקד אותנו למטרה. הוא מזכיר לנו את מציאות ה' ואת כובד המשמעות של כל רגע"…

יש משהו מסוים בחודש הזה שתורם לטיהור האוירה, ובינינו במיוחד באלול לאוירה אחרת לגמרי..

אל תשכחו את זה…

שהשוני ואת השנה הבאה איך היא תראה..

זה ביידיים שלכם..

–

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

המאמר נכתב לרפואת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

חנה בת מיכל בתושח"י.