תובנה על הכנה וכוונה (מר"ה)
שני ימי ר"ה תשפ"ב לימדו אותי לקח חשוב ביותר ברמת התשובה האישית והאחריות הכללית:
אין דבר המופיע יש מאין- ודברים חשובים מהותיים ומורכבים מחייבים הכנה וכוונה מראש.
עוד באתר:
במיוחד כשמדובר בראש-שנה, ביום הדין, ובמציאות המחייבת את בתי הכנסת והמדרש להפוך את הפנים לחוץ ולהוציא את עצמם ידי חובה הן בתפילה ובמצוות היום והן בהקפדה על נהלים מחייבים לשמירה על הכלל הפרט והחיים.
איך הגעתי לתובנה הזאת?
כמו כל דבר בחיים- מניסיון אישי. זכיתי בשנה זו לעסוק בצרכי ציבור באמונה בהיותי גבאי תורן בקהילת רעות בירושלים(ששמה מעיד עליה שבתכונה חשובה זו נוהגים חבריה הנאמנים) ללמד את שני ילדי הגדולים שיעור חשוב בעזרה לזולת ובביטול המחשבה הלא חכמה שדברים שלא טורחים להכינם כראוי פשוט קורים מעצמם.
ילדי ואני הקדמנו את הגעתנו לבית הכנסת בכל התפילות כדי להוציא את תוכנו לרחוב ולהכין את השטח ואגב כך גם את הלב לתפילות ר"ה ולתקיעת השופר. אפשר לומר שהרגשתי שכל ההכנה הנפשית הרבה של חודש אלול- הגיעה לשיאה בהכנה הפיזית של מניין התפילה בחוץ ולשיא השיאים בתקיעת השופר תחת כיפת השמיים שיש בכך עצמה מיוחדת כשלעצמה ועוד יותר כששומעים לפני ואחרי ולעיתים באופן בלתי נמנע גם תוך כדי את קולות השופרות ממניינים סמוכים.
כך במחשבה שלוותה אותי בשנה זו ברקע שני הימים המיוחדים בתחילת כל שנה איזו חשיבות יש להכנה הקודמת לדבר חשוב לא פחות מהדבר עצמו- וכיצד הרצון שאין דבר העומד בפניו לעשות משהו טוב למען הכלל מצליח להוציא בן אדם מארבע אמותיו ומאזור הנוחות שלו כי הוא יודע שזו המשימה שלו כרגע ולמרות שהוא תמיד מאמין ומקווה לעזרה מחברים ברגע הראשון של הפעולה הכלל המנחה הוא "אם אין אני לי מי לי" ומיד אחריו בלי שהיות "וכשאני לעצמי מה אני" ומסיימים כמובן בשאלה המדרבנת לפעולה "ואם לא עכשיו- אימתי?"
בימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ חשוב לזכור ולהזכיר את משמעות ההכנה בכל תחום בחיים. אסור לנו להיות שאננים. אל לנו להיות מופתעים. והשאננות וההפתעה שלא לטובה יכולה להימנע מהכנה מראש- ובעשיית הדברים מתוך כוונה ורצון לעזור לשפר וללמוד מטעויות העבר.
להכנות להמלכת השם מחדש על העולם ועלינו קיבלנו חודש שלם-אבל ליום הדין של הכלל והפרט יש הכנה של פחות משבוע וחובה עלינו להכין את עצמנו בכל יום קצת- ולכוון עצמנו במעשינו ובתפילותינו במשפט:
"וחתום לחיים טובים כל בני בריתך".
*
מה הקשר בין בריחה מהכלא לשערי תשובה
ידוע לכל מאזין לחדשות וגם לאלה שלא שבערב ר"ה ברקע ההכנות ליום הדין רעשה וגעשה הארץ מפרשת הבריחה מהכלא של מחבלים מסוכנים ימ"ש שהחליטו לברוח מגזר-הדין ומבית האסורים ולמרבה הצער גם הצליחו בכך בניצול מחדלים וכשלים שקיימים כבר שנים אך רק במקרה החמור הזה גילו כולם את עצם קיומם כעצם בגרון הציבור למרבה חרדתו.
בשעות אחר הצהרים של היום הראשון של ראש-השנה כשילדי יצאו לחפש שושנה בגינה קיבלתי על עצמי בלי נדר להשתדל ללמוד מדי יום בספר שערי תשובה לרבנו יונה-ובפרק הראשון מצאתי את הפסקה הבאה ונרעשתי בהקשרה למציאות חיינו בחדשות:
"ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב) משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?"
(שערי תשובה- השער הראשון-סעיף ב)
אמת ויציב ונכון שבמקרה חתירת המחתרת בכלא וששת חבריה אין ספק שמקומם הראוי הוא מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיהם כיוון שמדובר במחבלים שדם על ידיהם ורוע מעוות ורווי שנאה ממלא כל פינה בנפשם ואין להם תקנה- ואין להשוותם חלילה לחוטאים שנכשלו בעוון יצרם הרע ונתפסו וחפצים בתיקון ותשובה מבחינה מטאפורית בלבד שכן גם אדם שפשע על לא עוול בכפו אין לו היתר לברוח מכלאו ועליו להוכיח את חפותו בבית המשפט. אבל המדרש בקהלת שמביא רבנו יונה בשערי תשובה מדמה את הבריחה מהכלא של הפושעים שרוצים לחזור למוטב ולתקן את דרכם ואת "הצדיק" שומר החוק שנותר בבית הסוהר מאחור למציאות של אדם שמעדיף את השב ואל תעשה במקום הנורא עלי אדמות במקום בריחה אל מציאות אחרת של תיקון ותשובה.
החיים האמיתיים והנכונים אינם בית-סוהר- וכל אחד יכול למצוא את הדרך הנכונה לו לחיות בדרכו ולעבוד את בוראו בשמחה בזכות ובחובה לתקן עולם במלכות שדי.
ואם חלילה קרה המקרה והאדם נלכד ברשת חטאיו והגיע למקום רע וחבריו מראים לו פתח לנתיבי תשובה- חלילה לו להישאר מאחור ולספוג מלקות ועונשים נוראים אלא לברוח מיד מהמציאות הלא אידאלית ולהתחיל חיים חדשים במחשבה על צרכי הכלל ולא על פרט אומלל.
המקרה החמור של בריחת המחבלים מהכלא גרמה להרבה אנשים לשאול עצמם מה לעשות. ברמה הלא מעשית אך הערכית וההכרחית בימים אלה התשובה היא פשוט לעשות תשובה- ובעזרת השם כל השאר יבוא על מקומו בשלום ושבו אסירים לתאם והשקט והשלווה לגבולנו.
היום יעמיד במבחן
בימי עשרת ימי תשובה עומדים כל העומדים בתפילה במבחן חוזר ואין מדובר במבחן בחשבון נפש ובמועד ב' לחזרה בתשובה נכונה- אלא כוונתי למבחן הזיכרון שמחייב את המתפלל היומי בתוספות מיוחדות ממוצאי ר"ה עד ערב יוה"כ לתפילות ימי החול הרגילות ובעיקר התוספת ששכיחתה מחייבת את הצעד המשמעותי ביותר- יותר נכון שלושה צעדים קדימה ואחורה והתחלת כל התפילה מחדש.
למי שכבר ניחש בזריזות של מי שבטוח בעצמו שלא ישכח שבוע אחד בשנה לומר "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש, הנה רעיון קטן ומחזק לימי-תשובה אלה:
בכל יום חשוב שנבחן דרכנו ונחקור ונשוב אל נקודת המוצא אם חלילה אבדה הדרך הראשית והנכונה.
ואם במקרה שכחנו בימי התשובה מהי המהות הנכונה ומיהו המלך הקדוש- מה הפתרון בהוראות שנכתבו באותיות קטנות בסידור? פשוט, חוזרים לראש.
חוזרים לימי ראש השנה שאמרנו יותר מפעם אחת השם מלך, השם מלך, השם ימלוך לעולם ועד.
אם נזכיר לעצמנו את השורה הזאת בכל יום- בעזרת השם המלך הגדול והקדוש נצליח לעמוד בכל מבחן- וביום הדין נקבל ציון טוב מאד ונחתם לחיים טובים ולשלום!
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
צילום: פלאש 90 ומענדי קורנט
