בתפילת מוסף של ראש השנה, בתוך פסוקי הזכרונות תיקנו לנו רבותינו ז"ל לומר את הפסוק: 'הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש ביאור קדוש ומתוק, שיש בו כוח להליץ עלינו זכות ליום הדין.
שואל רבינו הקדוש, יש להבין מדוע נמשלנו דוקא ל'ילד שעשועים', ואיזה מידת הרחמים מיוחדת יש בכך?
עוד באתר:
ומתרץ רבינו הקדוש, שדרך העולם הוא שילדים קטנים גם כשהם מטונפים ומלוכלכים משיירי אוכל או שאר דברים מאוסים, ההורים מחבקים ומנשקים אותם למרות שהילד מלוכלך ומטונף. אך אילו לילד גדול כשהוא מלוכלך לא עושים זאת.
לכן קרא לנו השם יתברך 'ילד שעשועים' כילד קטן חביב לאביו ולאמו. לאמר לנו, אף על פי שמלוכלכים אתם בעוונות ופשעים, בכל זאת חביבותכם עדיין לפני.
ובספר ראשון לציון כתב רבינו הקדוש, וזה לשון קודשו: 'הגם שיהיו ישראל עושי הרבה עבירות, כל עוד שהם מובדלים מן האומות ומאמינים בתורה, וטעם מניעתם מעשות הטוב – מצד חסרון ההבנה, הם אהובים בעיני ה'.
[מאור החיים – לתלמיד רבינו, עמ' כה. ראשון לציון שיר השירים פרק ב]
