ראש השנה הוא היום הראשון בלוח השנה שלנו. ביום זה אנו מקבלים על עצמנו את מלכותו של הקב"ה כמלך על כל הארץ. יום זה מכונה בשם 'ראש השנה' ולא 'תחילת השנה' שכן כשם שהראש מכיל בתוכו את חיי הגוף כולו, כך ראש השנה הוא היום בו בורא העולם מעניק פרנסה, בריאות וחיים לשנה הבאה עלינו לטובה.
בששת ימי בראשית ברא הקב"ה את העולם. בתחילה הוא ברא את השמיים והארץ, האור והחושך. בהמשך הוא ברא את האילנות, מאורות השמיים, החיות והעופות. העולם קרם עור וגידים אך משהו עדיין היה חסר: אדם שיבוא ויבחין בגדולתו של הבורא.
ביום השישי לבריאת העולם ברא האלוקים את האדם הראשון. הוא היה זה שהכיר בגדולתו של מי שאמר והיה העולם, וקרא לכל ברואי הארץ "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". מעשה הבריאה הושלם עם בריאת האדם.
מדי שנה בשנה אנו מציינים את ראש השנה ביום בריאת האדם הראשון: “וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
אם כך מדוע אנו חוגגים את בריאת האדם ולא את בריאת העולם כולו? הלא בריאת העולם ממחישה את כוחו המוחלט של בורא עולם ואת יכולתו לברוא משהו מתוך כלום, יש מאין.
הסיבה לכך היא שבריאת האדם פתחה מערכת יחסים חדשה ועמוקה יותר בין בורא העולם לבין העולם החדש הזה שברא.
מכל היצורים שבממלכות הפיזיות והרוחניות, רק האדם מסוגל לבחור לקבל את ריבונות הא-ל. רק הקשר שבין האדם לאלוקיו נובע מהחלטה מודעת ומרצון חופשי. אף שהקב"ה בורא גם את כל שאר היצורים ביקום ומפקח על קיומם, הם לא מקבלים במודע את מערכת היחסים הזאת. החיבור שלהם לאלוקים נובע מיצירתיותו של הא-ל ולא מהחלטתם שלהם.
עם בריאת האדם נוצרה האפשרות של קבלה מרצון של אחדותו של האלוקים. הנה המחשה של ההבדל בין הקשר של אלוקים לאדם ובין מערכת היחסים הקיימת בינו לבין שאר הבריאה לשני סוגי ממשל: מלך מול דיקטטור. הדיקטטור שולט ללא הסכמת נתיניו, באמצעות עצמה וכוח. נתיני המלך, לעומת זאת, יכולים לקבל על עצמם את מלכותו ולבקש ממנו לשלוט עליהם.
בניגוד לכל יצור נברא אחר, בידי האדם נתונה הבחירה להסכים לשלטונו של אלוקים או להתמרד כנגדו. הוא היחיד שקיבל את היכולת להכיר באחדות הא-ל דרך תהליכי חשיבה עצמאיים.
מדוע, אם כן, על האדם להגיע להכרה אלוקית מתוך בחירה אישית?
חז"ל מלמדים אותנו שאלוקים ברא את העולם מפני שהוא "נתאווה להיות לו דירה בתחתונים". על מנת להגשים את רצונו וכדי שאלוקים ידור בעולמות התחתונים במלוא מובן המילה, על הברואים להכיר ביסוד האלוקי המחיה אותם ולקבל אותו. רק אז אלוקים שלם משכנו של האלוקים בעולמות אלו.
לפני בריאת האדם, דומה היה כי האלוקות והעולם הם שני הפכים. העולם, מן הפרספקטיבה שלו, לא התייחס לכוח האלוקי המעניק לו חיים. רק לאחר שנברא האדם נוצרה ההכרה בקיומו ובמהותו של האלוקים.
האדם נברא לא רק כדי לבטא אחדות עם האלוקים בחייו הפרטיים; הוא קיבל את היכולת להחדיר מודעות זו בעולם כולו. כבר ביום הראשון לבריאתו הגשים אדם הראשון פוטנציאל זה באומרו לכל ברואי עולם "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושינו"
על ידי שהאדם חלק את הקשר הנשגב שלו לאלוקים עם העולם כולו, הוא הפך לשותפו של אלוקים בבריאה ותרם יסוד חיוני לקיומו של העולם . תפיסה אנושית ייחודית זו של אחדותו השוררת-בכל של אלוקים , היא זו שהופכת את ראש השנה, יום בריאת האדם, ליום החשוב יום חגיגה ושמחה על שזכינו להיברא ולבחור להתקשר ולהתחבר לאבינו מלכינו.
אנא הרשו לי לצטט את ברכת הרבי לשנה החדשה:
"ייתן השם יתברך כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, וימלא השם יתברך את משאלות לבב כל אחד ואחד. ובקרוב ממש, במהרה נזכה, לגאולה!"
המאמר מלוקט עפ"י שיחות ורעונות של הרבי מלובביץ-באדיבות אתר בית חב"ד