ניצחו אראלים את המצוקים • מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל

בגדד, מוצאי יום הכיפורים תרפ"א. שעות ספורות לאחר סיום צום יום הכיפורים, זרחה שמשו של אחד מגדולי מנהיגי ופוסקי עדות המזרח בדור האחרון.

כבנם הבכור של הצורף הבגדדי רבי יעקב עובדיה ורעייתו גורג'יה, נקרא שמו של הפעוט עובדיה על שם רבי עבדאללה סומך ויוסף על שמו של רבי יוסף חיים, הבן איש חי, מגדולי פוסקי יהדות בבל.
כבר בילדותו ניכרו בילד כשרונותיו הברוכים אך ימיו בבגדד לא היו ארוכים.

בגיל ארבע עליו הוריו לארץ ישראל. כאן, בשכונת בית ישראל בירושלים, פתח אביו חנות מכולת קטנה והבן עובדיה יוסף עובדיה, נכנס ללמוד בתלמוד תורה בני ציון שבשכונת הבוכרים.

מוריו ורבותיו הבחינו בכשרונותיו ובצמאון שלו ללימוד התורה, וניבאו לו גדולות. כבר בגיל צעיר, עוד בטרם נכנס לעול התורה והמצוות, עמל על כתיבת חידושי תורה שפורסמו בבמות תורניות שונות.

בגיל עשר החליט אביו, רבי יעקב עובדיה, לקדם את בנו בלימוד התורה. יחד הלכו לבית המדרש בית זליכא בירושלים, שם בחנו רבני בית המדרש את הנער עובדיה יוסף, שהדהים את בוחניו בידיעותיו הרבות. הוא הירצה בפניהם דפים שלמים במסכת בבא מציעא, ללא טעות אחת.

בתום המבחן אמרו הרבנים לאביו: בנך נועד לגדולות. הוא יגדל ויעלה מעלה מעלה.
ואכן, הנער עובדיה לא איכזב. בגיל שתיים עשרה נכנס ללמוד בהיכלה של ישיבת פורת יוסף וחודשים ספורים לאחר מכן פרסם חוברת של חידושי תורה, אותה כתב יחד עם כמה מחבריו לישיבה.
בכתב ידו הוכיח הנער הצעיר כי

שית חכמה" (של הרב אליהו די וידאש).‏ התחנך בתלמוד תורה "בני ציון", שבשכונת הבוכרים, ובגיל 12 (תרצ"ג) עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף. באותה שנה כתב את ספרו הראשון ("מחברת העתקת חידות") יחד עם שניים מחבריו.‏ בישיבת פורת יוסף המשיך להשקיע את כל זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית. ראש הישיבה, הרב עזרא עטייה, שימש עבורו כאב רוחני‏.

נערותו

בהיותו בן 17‏ נשלח על ידי הרב עטייה, להעביר שיעור יומי לבעלי בתים בבית כנסת של עולי פרס בשכונת "בית ישראל". השיעור עסק בהלכה, מתוך ספרו הקאנוני של רבי יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי. בשיעוריו הרבה לחלוק על הבן איש חי וטען כנגדו כי הוא מחמיר וכי הוא מעדיף את פסקי האר"י על זה של השולחן ערוך.

בגיל 20 הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, ומ-1945 עד 1947 שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. בתקופה זו כבר התבססה תפיסתו ההלכתית, והוא נהג להשיב לשאלות שהופנו אליו מחוגי הרבנות והדיינות הספרדית בארץ ובפזורה, וכן מאשכנזים ירושלמים. בשנת תש"ד (1944), נשא לאישה את מרגלית, בתו של ר' אברהם הלוי פטאל, מעולי חאלב.‏ בתקופה זו, בני משפחתו של הרב יוסף וחבריו לשכונת מגוריו בירושלים, נחשפו לסביבה הציונית ופעלו במסגרתה, עד כדי מעורבות אינטנסיבית בארגון האצ"ל.

שהותו במצרים

בשנת 1947 עבר למצרים, לבקשתו של הרב עוזיאל, כדי לשמש שם אב בית דין. במצרים מצא מחויבות דתית חלשה, לא רק בקרב המוני העם, אלא גם בקרב המנהיגות ואף בקרב הרבנים המקומיים. אחת הבעיות החמורות מבחינה הלכתית הייתה מערך הכשרות, דבר אשר גרם לסכסוכים בינו ובין אישים בקהילה, וביניהם עם כמה מהרבנים. בעקבות אירועים אלה התפטר מתפקידו, שנתיים לאחר בואו, בשלהי תש"ט. כשנה לאחר מכן, בקיץ 1950, חזר לישראל. חוויותיו במצרים השפיעו עליו רבות, והדבר בא לידי ביטוי בפסיקותיו ובדרשותיו (למשל, יחסו לחילונים). שהותו "במצרים השאירה ברב יוסף גם את חותמה בדמות ליקויי הראייה שמהם הוא סובל, ואשר החמירו עם השנים"‏, דבר אשר מצריך ממנו להרכיב משקפיים עם עדשות כהות.

דיין בפתח תקווה ובירושלים

מששב לארץ ישראל ממצרים, למד במדרש "בני ציון", אשר בראשה עמד הרב צבי פסח פרנק. הוא שימש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר (1951-1952, 1957-1958). תעוזתו הפסיקתית באה לידי ביטוי כבר בתקופת כהונתו הראשונה, בהיותו בן 30 בלבד, בעת שכתב פסק דין שהתיר יבום במקום חליצה. פסק הדין היה בניגוד לתקנות של הרבנות הראשית לישראל, "חרם ירושלים", שנקבעו שנה קודם לכן, שאסרו על יבום.

בשנים 1958-1965 כיהן כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, וב-1965 היה לחבר בית הדין הרבני הגדול.

בשנת ה'תשכ"ט (1968) נבחר לכהן כרב ראשי בתל אביב-יפו, לצד הרב שלמה גורן.

רב ראשי לישראל

בז' בחשוון ה'תשל"ג (1972) נבחר לרב הראשי לישראל ולראשון לציון, במקומו של הרב יצחק נסים ברוב של 81 לעומת 68 קולות.

מנהיג ש"ס

לקראת התמודדותה של מפלגת ש"ס בבחירות לכנסת האחת עשרה, בשנת 1984, הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב יוסף, כאשר הרב ש"ך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, משמש פטרון פוליטי נוסף. ב-1990,

משפחתו

אשתו עד לפטירתה הייתה מרגלית יוסף, בתו של רבי אברהם פטאל. לאחר פטירתה הוקמו בתי ספר וסמינר 'בית מרגלית' על שמה, ברשת מעיין החינוך התורני , וסניף גמ"ח "מרגלית אם בישראל".

ילדיו

– בתו עדינה בר-שלום – מקימת המכללה החרדית האקדמית הראשונה. בנה הוא בנצי ברשלום, רב ההסתדרות.
– בנו הרב יעקב יוסף זצוק"ל – שימש כראש ישיבת "חזון יעקב". נשוי לנצחיה, בתו של הדיין הרב עמרם אזולאי מבני ברק.
– בתו מלכה ששון.
– בנו הרב אברהם יוסף – הרב הראשי של חולון.
– בתו יפה כהן – שימשה מנהלת הלשכה של אריה דרעי בהיותו שר הפנים.
– בנו הרב יצחק יוסף – מחבר ספרי "ילקוט יוסף" ועוד, ראש ישיבת חזון עובדיה. בנו הבכור עובדיה יוסף הוא חתנו של הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר.
– בתו רבקה, נשואה לרב יעקב צ'קוטאי, רב היישוב מודיעין-מכבים-רעות.
– בתו שרה, תאומתה של רבקה. ציירת. נשואה לרב מרדכי טולידאנו, ראש בית מדרש "יביע אומר" ואב בית דין בירושלים.
– בנו הרב דוד יוסף – ראש כולל "יחוה דעת", מחבר ספרי הלכה ברורה ורבה של שכונת הר נוף בירושלים.
– בתו לאה, נשואה לרב אהרן בוטבול, רב אזורי חבל מודיעין.
– בנו הרב משה יוסף – ראש מכון "מאור ישראל" וראש בד"צ "בית יוסף". נשוי ליהודית, בת הרב אברהם סודרי.
– הרב עובדיה יוסף (נולד בי"א בתשרי ה'תרפ"א, 23 בספטמבר 1920, בבגדאד) הוא תלמיד חכם, פוסק ומחבר, חרדי ספרדי, כיהן כרב הראשי הספרדי הראשון לציון בשנים 1973 -1983, ומנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס מיום הקמתה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תש"ל (1970)‏, ופרס הרב קוק לשנת תשי"ד. נחשב בעיני רבים כבכיר הרבנים הספרדים כיום ומכונה בפי תלמידיו "מרן" ו"פוסק הדור".