פלפל ומלח: פרשת מקץ \ הרב נהוראי אלביליה

זה בא לנו לפעמים באופן טבעי…

שאתה רואה מישהו שהשקיע את כל חייו במשהו מסוים, אזה בחור צעיר שברבות הימים הגשים את חלומו ונהיה משגיח בישיבה, או אפילו ראש ישיבה, אם זה חייל צעיר שרק נכנס לצבא ובטירונות נתן את כל כולו בשביל להפוך לאלוף ברבות הימים, כל אחד בחייו נותן משהו התורם למרבד החיים הרבגוני והססגוני ביותר שרק יכול להיות…

אבל האם גם לדברים האלה אפשר ליצוק תוכן רוחני?

ברור…….

השאלה איך, כמו שאמא המכינה לילדיה ולבעלה ארוחת ערב, סלט ירקות מושקע, היא לא תגיש את הסלט אם היא לא תשים לו כמה תבלינים לטעם עם קצת לימון מעל…

בשביל שיהיה משהו….

איפה אנחנו פוגשים את זה בפרשת השבוע?

אומרת התורה הקדושה שהאחים הקדושים אחרי כל מה שעשה להם יוסף התחילו להחרט מעומק ליבם מה הם עשו לו:

"אבל אשמים אנחנו אשר ראינו צרת אחינו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת".

לכאורה צריכה להישאל כאן שאלה – למה אתם נזכרים עכשיו?

ראיתם מה קרה ליהודה אחרי מכירת יוסף, אפילו הורדתם אותו מגדולתו, כמו שכתוב: "וירד יהודה מאת אחיו", ואתם עכשיו אחרי כל זה אם קורה לנו X סימן שזה קשור למכירה, מה זה בא ללמד אותנו?

כותב על כך הגאון הסבא מקלם זצ"ל (בית קלם, בראשית, עמוד תקנד): 

"דורות הראשונים היה סדר לימודם והנהגתם לסבב כל הדברים לסיבה הראשונה, מאשר נתברר להם שרשי הדת … ועל זה היסוד הסבו כל הסיבות להשגחה עליונה.

כדומה, מי שיש לו איזה הפסד מה שואלים לו עתה? מפני מה הפסדת? אם הוזל המקח או נתאנה במקחו וכדו'? השמענו פעם אחת לו לאדם איזה חטא טמון בידך שהפסדת? זה לא שמענו. אבל בדורות הראשונים כבר מצינו כי רב הונא תקיף (החמיץ) לו ד' מאות דנא חמרא (400 חביות יין)עיילי רבנן לגביה ואמרו ליה: [עלו רבנן אצלו ואמרו לו] לעיין מר במיליה [כבודו יעשה חשבון נפש].

וכמה אנו צריכים ללמוד מזה – טענת כוחי ועוצם ידי לא תוסיף לך כלום לחיים, לא תעלה ולא תוריד, אם לא תוסיף את הפלפל והמלח, את התוכן הרוחני הזה, שישנה לך קצת את הפאזה ממעגל החיים שבו אתה נמצא, בדורנו מי שיפסיד כסף יגידו לו כולם: "איך לא שמת לב"?, "למה לא השקעת במקומות הנכונים"? ועוד טענות מטענות שונות מהסוג הזה, אדם שהפסיד משהו צריך לומר לו טענות מסוג: "איפה החשבון נפש שלך"?, "אולי הקב"ה עשה לך את זה כאן בשביל שתתעורר במשהו אחר ולחסוך לך סתם ביזיונות"?, אם תחשוב על זה, על הרוחניות שלך וכמה היא צריכה להיות מוצקת לחיים, הבטחת הרב זצ"ל שהחיים שלך יראו אחרת.

ואם כבר אנו מדברים על מהות של רוחניות, בואו ותשמעו סיפור נפלא באויר וניחוח חג החנוכה (משכני אחריך לגאון העצום הרב ראובן אלבז שליט"א, עמוד שסז'):

סיפורנו מתרחש בזמנו של ר' יעקב יצחק הכהן הורביץ זצ"ל "החוזה מלובלין" אשר נקרא כך על שם היותו בעל רוח הקודש שהכל גלוי וידוע לפניו.

בעיר לובלין חי מלשין נאלח, שהיה עושה צרות צרורות לבני עמו, הולך ומלשין עליהם אצל ראשי השלטון, כתוצאה מכך נלקחו יהודים לבית הסוהר, ספגו מכות והתרוששו מממונם.

באו יהודי העיר לפני ה"חוזה" ואמרו לו: "רבנו איננו יכולים יותר, פלוני נענש בעשר שנות מאסר, וחברו נכלא לשבע שנים, והכל בגלל אותו מלשין רע לב. אנא רחם עלינו, הנה עכשיו חנוכה, ויודעים אנחנו שבנרות החנוכה רבינו פועל את כל הישועות, יפעל נא אם כן לאבד את אותו רשע מן העולם!"

"אכן", נאנח הרב, "אין ברירה, אדם שעושה מעשים חמורים כאלה מוכרחים לפעול בנרות החנוכה לסלקו מן העולם"…

באו כולם להדלקת הנרות אצל החוזה מלובלין, לשמוע שהרב מקללו וכולם יענו אמן, הרב עמד ליד הנרות, אחד הנוכחים לחש באזנו את שם הרשע ושם אימו והוא התחיל להתפלל.

חלפו מספר דקות..

הרב פנה אל הסובבים ואמר: "אינני יכול, אמרתם את שמו אבל הוא נמצא בתוך אור גדול שחוסם אותי, כך שאינני יכול להרע לו, לכו לביתו ותבדקו מה הוא עושה והיכן הוא נמצא"….

רצו לבית המלשין הרשע המרושע ומצאוהו מדליק נרות חנוכה.

חזרו לחוזה מלובלין וסיפרו את שראו עיניהם, אמר הרב: "אם הוא מדליק נרות חנוכה – אינני יכול לפעול דבר! ור נרות החנוכה שופע עד סוף כל העולמות ושום קללה שאקלל אותו לא תפעל את פעולתה!

זה האור העצום והרוחניות העצומה שיש לנו בחג החנוכה בפרט ובחיים בכלל!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!

---

המאמר מוקדש השבוע 

לרפואת הילדים: 

אוריאל בן מוריה הי"ו, יונתן בן מרגלית הי"ו

בתושח"י