לשתוק ולדבר עם הבורא \ דניאל מזרחי

במוצ"ש קיבלתי את ההודעה על הפיגועים הרצחניים בנווה יעקב ובעיר דוד.

לי באופן אישי כשאני שומע בשורות לא טובות מסוג זה אז ישר משהו בי מתכנס וחווה רגשות של חיבור פנימי לנפגעים, משהו בי נמס ונכנס למערבולת רגשות.

אני לא יודע איך להסביר את התחושה של קרבה או חיבור עמוק ואני מתחיל באופן אוטומטי לדבר ולפרוק את הלב לאבא שלי שהוא בעצם מי גרם לפיגועים לקרות, קצת קשה להגיד את המשפט הזה אבל זה האמת.

לא מבין בכלל מה אתה רוצה ממני (בורא עולם)?

תן תקווה פורצת דמעות של דם תמים. במיוחד קשה לי להאמין שדם של ילד תמים נשפך.

כל כך קשה לקבל את זה שהתקשורת שמה פוקוס על ההשלכות הפוליטיות ובכל פיגוע כל הזמן טוחנים מים מזועמים, וכך לצערנו הרב מוצאים את עצמנו חוזרים על אותה הטעות שמביאה לגלגל חוזר.

אז מה אפשר ללמוד מהתקופה האחרונה? שהמערכת ביטחון המדינה שלנו מפקירה? או שראש הממשלה לא מנהל אורח ביטחוני נכון?

לפי דעתי זה לא המערכת הביטחונית אשמה ולא שום גורם אחר.

זה כמובן מלמעלה, אולי אני צריך לחדש את עצמי ולרכוש א"ש – (אמונה שקטה).

כן, זה לא פשוט בכלל להדליק אצלנו את האמונה, להגיד הכל לטובה זה לא מועיל בזמן אמת.

אמונה שדרך שתיקה דומיה של הנשק האדיר שקיבלנו מתנה מה' לשתוק ולדבר עם הבורא, רק עם כלי הנשק הסודי נוכל להגיע לעידוד ולמצוא תקווה.

(אני משתתף בצער רב של המשפחות ההרוגים ומאחל לכל הפצועים החלמה מהירה)