מישהו אמר פעם את המשפט שחוזר בזמננו בהמון המון סיטואציות של: "חיה ותן לחיות"..
במילים אחרות: "אני רוצה את השקט שלי ואת החיים שלי לבדי ללא כל יחס אל האחר, אם אני ירצה להתייחס לאחר אני יתייחס אליו כפי מה שאני חושב, כי אני לא כפוף לשום מערכת חוקית דתית וכדו'".
האדם, לא משנה מה תביא לו ומה יהיה לו הוא תמיד יחפש להיות קשור למשהו מסוים, בין אם זה רוחני ובין אם זה גשמי ואפילו ל"ע במשהו שהוא מתמכר אליו נפשית.
עוד באתר:
ראה דוגמאות רבות למכביר ולאין סופר מגדולי ישראל מכל העדות והחוגים, שחיו בדורות האחרונים אם היית לוקח להם את הגמ' שלהם או את השו"ת אותו הם למדו באותו רגע, הם לא היו איתך, הראש שלהם היה עסוק באותו רגע בסוגייא בו הם עסקו ובקושייא שאותה הם רצו ליישב באותו רגע..
אך דומה, שלא בכדי חז"ל הביאו בסוגיות רבות בהלכה את המושג של "פסקא לחיותא", שאסור להפסיק לאדם איזה שהיא פרנסה ממנה הוא חי..
אך בפרשת השבוע אם נעיין נשים לב שהענינים קצת מתבלבלים אשר פותחת בהם תורתנו הקדושה:
"דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דוותה תטמא, וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
והשאלה כנשאלת מאליה – מדוע הקבילה התורה הקדושה בין טומאתה של האישה, לקדושתה של ברית המילה שביום השמיני ימול בשר הערלה?
מתרץ ביאור נפלא הגאון ר' ששון מרדכי שנדוך זצוק"ל מחכמי בבל (מתוך רבני וגאוני בבל לר' שמעון ואנונו, דברי הרב הובאו בספר תפארת הלוי לר' יחזקאל עזרא הלוי חלק ב' עמוד מח): "איתא בזוהר הקדוש האשה קודם הטבילה נותנת חלק לסטרא אחרא משערה ומצפורניה, וכריתת הערלה נמי ליתן חלק לסטרא אחרא, ומהאי טעמא נותנים אותה בעפר על שם "ונחש עפר לחמו".
ובזה יבואר "אשה כי תזריע וכו', כימי נדת דוותה תטמא", וצריכה ליתן חלק לסטרא אחרא כנזכר, כדי לפרוש ממנה, ומטעם זה "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", ליתן חלק לסטרא אחרא, כדי לצאת מן הערלה ונקדש בקדושה".
זאת אומרת שאנו למדים מכאן יסוד עצום – בכל דבר טוב בחיים היצר הרע ירצה לקחת חלק, בין אם זה במובן התורני, ובין אם זה במשהו גשמי, שום דבר לא יכול ללכת חלק, זאת אומרת שקדושה וטהרה הקב"ה נתן טבע בעולם, שהם ילכו ביחד, האשה נותנת חלק ממנה לסטרא אחרא, לטומאה, אבל מצד שני כשהיא יולדת בשעה טובה ומוצלחת הטומאה גם מבקשת לקחת חלק, אך זה נגמר בכניסה אל הקדושה..
אולי הטומאה היצר הרע, ינסה להוריד את האדם ברוב המקרים לא יוותר לו, ילך איתו ראש בראש, העיקר שלא תעשה רצון ה' ולא תעשה מצוות ולא תעשה חסדים, תתקע על דברים קטנים שלא יקדמו אותך, ולא תרויח מזה כלום!!
אך אתה תיכנס תמיד רק אל הקדושה ואל תברח מזה!!!
וסוף הכבוד לבוא!!!
בואו ותשמעו סיפור (אוצר הדרשות הקצרות ח"ב עמוד קא'):
ר' חיים קרייזוירט היה חולה במחלה הנוראה ל"ע והוא הגיע לארץ מבלגיה כדי להיכנס לקודש פנימה אל הסטייפלר.
שאל אותו הסטייפלר למה כתוב בברייתא: "ואלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא… ביקור חולים, הכנסת כלה, והלויית המת…" היה צריך להיות כתוב 'הלויית המת', מיד לאחר 'ביקור חולים' מה עושה הכנסת כלה באמצע?!
אמר לו הסטייפלר: "תעשה 'הכנסת כלה' וזה כבר ידחה את הלווית המת.."
ואכן ר' חיים פיזר עשרות מיליוני דולרים להכנסת כלה והוא חי אחרי הביקור אצל הסטייפלר עוד עשרים וחמש שנה!
ומהיכן היו לו כל כך הרבה מיליונים להכנסת כלה?!
ר' חיים קרייזוירט היה עושה את כל הבוררויות והגישורים בין אנשי העסקים באנטוורפן שם גרים כל היהלומנים הכבדים ביותר, והבורר היה מקבל אחוז אחד משווי התביעה לדין תורה, היו לו עשרות מיליונים לפזר על הכנסת כלה…
פעם אחת סיפר ר' חיים לתלמידיו, שהגיע אליו דין תורה הזוי..
הויכוח היה בין יהלומן גדול לבין המתווך על אלפית האחוז. היהלומן אמר שהוא הבטיח רק 0.005% מהעסקה, ואילו המתווך טען שהבטיחו לו 0.006% מהעסקה..
אמר ר' חיים לתלמידים שלו: "אתם מבינים… מי תובע לדין תורה על אלפית האחוז?!
אבל כל התמיהות שלי נעלמו כשהבנתי על איזו עסקה מדובר..
העסקה הייתה על סך מילארד דולר!
ובחשבון פשוט – דין התורה שהיה 'רק' על אלפית האחוז, היה בעצם על מיליון דולר!"
אמר ר' חיים לתלמידים: "כשמתעסקים עם יהלומים שמנים, כל אלפית האחוז היא סכום עתק! התורה הקדושה היא היהלום השמן ביותר שיש בעולם!!!
אל תתעסקו עם דברים קטנים, טומאה שתמשוך אותכם לכל מיני מקומות לא טובים
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת
מורי ורבי עטרת ראשי
ר' חיים שמעון פינטו שליט"א
ולזכות נשמת המנורה הטהורה
מו"ר ועט"ר ר' חיים ויטאל זצוקלל"ה זיע"א
זכותו תגן עלינו ועל כל בית ישראל אמן ואמן!!!
