1.
פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בארבעה יהודים, שפשעו כנגד השם: המסית, בן סורר ומורה, זקן ממרא ועדים זוממין. ולאחר שמפרטת מהו העונש בעבור כל אחד מהם, היא מסיימת בפסוק: "וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך". בגמרא במסכת סנהדרין (פט, א) תנו רבנן: "ארבעה צריכין הכרזה". כלומר, רבנן לימדו, שיש ארבעה אנשים שעליהם צריכים בית הדין להכריז, כי אכן חטאו באותו מעשה חמור המיוחס אליהם וכן על העונש, שקיבלו בהתאם לחטא. והם כאמור: המסית, בן סורר ומורה, זקן ממרא ועדים זוממים.
סבי הגדול, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, ביאר מהו המכנה המשותף לארבעתם, שדווקא עליהם אמרה התורה, שיש צורך בהכרזה. הוא אמר, שבכל ארבעת המקרים הללו הציבור יתקשה לקבל את חומרת הדין.
עוד באתר:
לדוגמה - כשמדובר על מסית ומדיח, עלולות לצוץ כל מיני אמירות מצידם של "אבירי חופש הביטוי". הם יטענו, שאין למנוע מאדם להביע את דעתו ובוודאי, שלא להרוג אותו על כך.
כן לגבי עדים זוממין, "הנאורים" יתמהו: "כיצד ייתכן, שעל רצון ומחשבה, שנותרו בגדר מזימה בלבד, מתחייבים הזוממים מיתה, בעוד שכאשר נהרג אדם על פיהם - אינם נהרגים, הלא זה נוגד את השכל הישר?" בכלל, יש בפרשה הזו חידוש גדול, שהרי כל הידיעה שלנו על כך שהם אכן עדי שקר מתבססת על עדות של כת עדים אחרת. למה איפוא נאמין להם יותר מלהם?
וכך כשמדובר ב'זקן ממרא', יקומו ה"מבינים" למיניהם ויאמרו, כי דווקא הזקן הזה, שחושב אחרת מהשאר, הוא החכם מכולם, ודעתו חשובה יותר, ובכך יעוררו תחושה בקרב הציבור, שכביכול יש כאן "שני צדדים", בעוד שלא זו דעת התורה, שהרי הדין הוא: "אחרי רבים להטות".
והמקרה הרביעי - פרשת בן סורר ומורה, בוודאי תעלה תהיות רבות, וכי איך אפשר לדון אדם על שם סופו?!
לכן, אמר הרב זצ"ל, על מנת שלא ידונו את החוטאים הללו על פי מידת הוותרנות והסלחנות, מצאה התורה לנכון להוסיף ולהזהיר "למען ישמעו וייראו", כדי שנדון אותם בכל חומרת הדין, אם אכן תוכח אשמתם.
הלקח, שסבי לימד לאור דבריו, היה, כי עלינו לדעת, שמצוות התורה אינן כפופות למה שאנו משיגים בשכלנו, וגם אם יש שאלות ותהיות, אין זה פוטר אותנו מלקיים את כל דברי התורה במלואם.
כרב הראשי לתל אביב בדור הקודם, הוא הבין, שאפשר להסתפק בדברים הללו, אבל נראה שבימינו יש צורך להביא פירוש נוסף שלו על פרשת השבוע, כדי שהדברים יתקבלו ברצון ויחדרו אל הלב.
2.
פרשתנו מתחלקת לשני חלקים. שניהם עוסקים בקצה אחר של הנהגת היהודי.
החלק הראשון, כאמור, עוסק ב'ביעור הרע מקרבך'. הוא מורה, כיצד יש לנהוג באחד כזה, שחוטא ופושע כנגד השם ותורתו ומזיק לאדם הפרטי או לכלל ישראל. בתחילת הפרשה, התורה מלמדת אותנו, איך צריך להתייחס ליהודי שהוא נביא שקר או מסית ומדיח. היא מורה לנו באיזו חומרה יש לנהוג כלפי יהודי, שמקלל שם שמיים ברבים, לא עלינו, או עובד עבודה זרה, ומצווה אותנו לבער אותו מקרבנו ומתנסחת בחריפות - "אבד תאבדון", "הרוג תהרוג", "הכה תכה".
לעומת זאת, החלק השני של הפרשה עוסק, לכאורה, בעניינים שהם ההפך הגמור למה שנאמר קודם לכן. בהמשך הפרשה אנו למדים כמה צריך לדאוג לכל יהודי באשר הוא ולקרב אותו אל דרך הישר. אנו למדים על היחס, שצריך להיות לעבד עברי, שאפילו נמכר בגנבתו על-כרחו, האדון שלו, חשוב ככל שיהיה, מצווה לתת לו מעצמו ואף לוותר על הכרית היחידה שיש לו בעבור אותו עבד. אנו למדים כמה חשובה מצוות צדקה, וגם כאן, כמו קודם לכן, התורה מתבטאת בצורה חריפה וכופלת את הלשון - "פתוח תפתח", "נתון תיתן", "הענק תעניק", "עשר תעשר".
סבי זקני אמר, כי במבט ראשון שני החלקים הללו, הקיצוניים בתכלית, נראים סותרים זה את זה, אבל בעצם הם משלימים זה את זה ולא בכדי מופיעים באותה הפרשה.
כשאנחנו רואים יהודי שמקיים בהידור את מצוות "הכה תכה" ולא מסתפק בהכאה אחת אלא מפליא מכות נאמנות, מתעוררת שאלה: איך נוכל לדעת, שהוא אכן עושה זאת לשם שמיים ולא חלילה בגלל איזו שנאה אישית לאותו יהודי שסרח, או סתם משום פורקן יצרים?
לכך הביאה התורה את שתי ההנהגות הקיצוניות הללו יחד. ללמדך, שדווקא יהודי שמקיים בזריזות ובהידור מצוות, כמו "פתוח תפתח" ו"הענק תעניק", וכשיבוא לפניו יהודי כשר ויבקש ממנו עזרה, הוא יפתח לו את הדלת ויגמול איתו חסד, כפי שהוא מצווה על פי התורה ויעשה זאת בשמחה ומכל הלב, זו תהיה התשובה לכל התמיהות והתהיות. סוף הפרשה מוכיח על תחילתה.
3.
תורת השם מדוקדקת ונפלאה. פרטי הדינים שלה מרתקים וגאוניים בצורה על-אנושית. אי אפשר לשאול שאלה אחת ממקום אחד או לצטט איזו אימרה ספציפית ובעקבותיה להסיק מסקנות ולהכריז על איזה מרד, רחמנא ליצלן, בהשם ובתורתו. אומנם בתחילת פרשת ראה מופיעים פסוקים, שאולי קשים לקריאה, האם כך גם המשך הפרשה? האם כך גם התמונה המלאה?!
מערכת קול חי מברכת את הרב יצחק ידידיה ורעייתו הי"ו בברכת מזל טוב לרגל הולדת בנם שיחיה לאוי"ט. תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
