משהו הולך תמיד איתי \ הרב נהוראי אלביליה

יוגב היה הראשון שקם מבין חבריו באותו הערב..

"נמאס לי", סינן מבין שפתיו…

"על אף אחד ממכם אי אפשר לסמוך, אם תמשיכו להתנהג ככה בין חברים, אינני יודע מה ישאר ממכם".

הוא טרק את הדלת והשאיר את חבריו המומים..

סערת הרגשות שבתוכו, פרצה אל הרחוב הירושלמי הקריר, והוא מיאן לכלוא את הרגשות שבתוכו והתפרץ בבכי..

הרב דוד בוסקילה, שסיים באותה העת את השיעור בישיבה סמוכה, באוירה מרוממת של שטייגן אמיתי, לא יכל לכלוא את מבטו מהצעיר שישב בספסל הסמוך לישיבה, והליט את פניו בין ידיו.

"שלום צדיק", קרא הרב דוד בקול מלטף..

"מה שלומך"? "מה קרה"? "למה כבודו עצוב"..

יוגב, שהרגיש מעט בקולו של הרב דוד את שפע היחס והחום שהוא מעניק לו, ענה, "בסדר", הכל טוב!".

"אולי אתה צריך עזרה במשהו"?

"אני רוצה לחזור בתשובה", הנחית יוגב את ה"פצצה".

הרב דוד, שכבר הכיר המון מופלא של נערים כאלה במדרשיות הנוער שהיו בשכונת מגוריו, "הבה ואעזור לך בלימוד המצוות והכללים, ואם יש מצווה שהייתה קיימת אז לדוגמא ואין אותה היום, גם אותה נלמד בעז"ה, וככה גם הקב"ה יהיה מרוצה ממך".

ואם כבר מדברים על מצוות, הבה ונשאל את השאלה הבאה:

אם עם ישראל היקר והמסולא בפז, הצטווה בסיני על 613 מצוות, והם ותולדותיהם התפרשו ונכתבו תילי תילין של הלכות במשך כל הדורות, כיצד אנו יכולים לסגל לעצמנו דרך ישרה ונכונה שנדע שהיא האמיתית ובה אנו עושים להקב"ה נחת רוח?

בפרשת השבוע מצווה אותנו התורה הקדושה ומספרת את פרשת הביכורים: 

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם" (כו,ב)

ביאר על כך ר' אליעזר פאפו זצוק"ל זיע"א בספרו "פלא יועץ" (מוסרי הפלא יועץ על התורה, פרשת כי תבא) דברים נפלאים למבין וישרים למוצאי דעת, וזה לשונו:

"ביכורים היא מצווה אחת מתרי"ג מצוות שהייתה נוהגת בזמן שבית המקדש היה קיים, ויש דוגמתה בזמן הזה, שהרי אמרו 'כל המקריב דורון לתלמיד חכם, כאילו הקריב ביכורים'. וכבר כתבנו במקום אחר, שאשר יאמר כי לבבו עליו יכאב על שבעוונותינו, חרב בית המקדש ואין אנו יכולים לקיים מצוות הנהוגות בפני הבית, בזאת יוודע אם כנים הדברים כאשר יקיים המצוות שהן דוגמתן, ואשר בכוחו לעשות יעשה. וראוי לאיש ואשה אשר נדב ליבם אותם לעשות נחת רוח ליוצרם, להפריש ראשית ביכורי כל אשר בביתם מאשר קונים דגן תירוש ויצהר, וכל מילי דביתא [וכל צרכי הבית] שקונים יפרישו תחילה חלקם לה' וייתנו לעמלי תורה או לעניים בני טובים, וידוע כי גדולה מעלת הצדקה בנותני מילי דביתא דמקרבא הנאתן [צרכי הבית שקרובה הנאתן], והרי זה דוגמת מצוות ביכורים ומועיל להניח ברכה באוצרם". [וע"ש עוד].

ומבואר באופן נפלא ביותר – יש אדם ,זיכה אותו הקב"ה בכסף רב כחול הים, ובמוח מבריק שיודע לזהות כל הזדמנות עסקית ולעטות עליה כמוצא שלל רב, תחשוב לרגע הכשרון שלך, במה שחנן אותך הקב"ה זה מתנה ממנו, זה משהו שהולך איתך תמיד, וככל שתפתח אותו יותר, ככה גם תרויח את לחמך בהתאם.

במצוות הביכורים הקב"ה מבקש מהחקלאי הזה, שנטע, זרע, דישן, זיבל, השקה, נתן את כל מרצו והונו למען זה שהשדה שלו יוציא פירות מובחרים, "את המבוחרים תתן לי", יאמר לו הקב"ה, והוא בחשק רב ובסיפוק מרומם, יעשה זאת בשמחה כי ממנו קיבלתי את ה"משהו" הזה הכשרון שהוא נתן לי בשביל שהשדה שלי יוציא פירות מובחרים.

והיום, שלדאבוננו אין לנו את הבחירה, לא שלמים ולא עולה, ולא כהן שיכפר בעדנו, הדבר היחיד בשביל להידבק בתודה הזאת לקב"ה, על הכשרונות, על הדברים הטובים, מגלה לנו הרב, זה מצוות הצדקה, לתת לעניים בני טובים, וזה מהותה של מצוות הביכורים, לפני שאתה דואג לעצמך תדע לדעת גם כן מתי אני דואג לאחרים ברוח ימי אלול המרוממים.

תזכור תמיד ש"ואהבת לרעך כמוך", זה לא עוד סיסמא, לשמח את הקב"ה עם ביכורים אישיים שלך, כישרונות שלך, מצוות שרשומות על שמך, זה השמחה הכי גדולה לאבא שבשמיים!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!

---

המאמר מוקדש השבוע להצלחתם ולרפואתם של הורי היקרים והאהובים:

מו"א דוד בר שמחה הי"ו

מ"א יפה בת זוהרה תחי'.

בתושח"י.