"מזל טוב, מזל טוב."..
נשמעו ההדים מכל עבר….
רוחי ילדה בת..
עוד באתר:
לכאורה עוד מאורע רגיל בבית החולים המפורסם במרכז הארץ, כזה שאפילו מילדות מנוסות קצת לא מתרגשות כי במילים פשוטות פשוט התרגלו לענין..
אך רוחי שלנו לא הייתה עוד יולדת, כזו שעברה את המחלה הארורה וניצלה בס"ד, חיכתה הרבה שנים לילדים ובסופו של דבר עם הרבה תפילות ודמעות, היא קיבלה מאוצר מתנת חינם את המתנה לה חיכתה 15 שנה.
תאומים בריאים..
מחלקת אפס הפרדה בבית החולים כבר חיכתה לה, מצוחצחת ונקייה כאילו הוכנה רק עבורה..
רצה הקב"ה ואת רוחי שמו ליד החלון הצופה אל הרחובות הסמוכים לבית החולים..
רוחי התיישבה במיטתה והרימה עיניים לשמים, ופרצה בבכי עז…
"ריבונו של עולם, שנים חיכיתי, שנים התפללתי, ובסופו של דבר הגשמת את חלומי"….
"אנא, עשה כן לכל העקרות, הבנות שלך, שמצפות גם הם לזרע בר קיימא…"
ותפילותיה עלו אל על אל השמים כמבקשות להיאחז בכסא הכבוד…
"כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו"…
בראש השנה דימו אותנו חז"ל הקדושים את עם ישראל, ככבש העובר לפני הרועה, שמסתכל עליו מכל עבר לבחון אותו מכל מום, וכך מעביר אותו תחת שבטו אם לשנה של שבט יסורים וקשיים, ואם לשנה של רחמים אינסופיים מהמקום ברוך הוא..
אך הבה נחשוב לרגע:
מה יעשה הרועה הזה, אם הכבש יגיע לפניו ויראה אותו שחור משחור, חלוש ואין כח ברגליו, ורוצה לעבור האם יעבירו?
כמובן שלא..
לכאורה זה לא קצת מפחיד?
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
הקב"ה נתן לנו בחודש אלול ובר"ה כותב ר' ירוחם ממיר במאמריו על חודש תשרי, בביאור אריס טוב ואריס רע (עמוד יג):
"נמצא יסוד אחד שצריכים לדעת: כאשר מבקש משהו, צריך ליתן דעתו איך לבקש!, ויסוד ב' ה"לרצות את קונו", שתהיה בקרבו 'תקוה טובה', מן המצב אשר בו העמיד אותו הבורא, עד שישיר ויזמר על זאת, אבל בלא שירים, כי אם לבוא בטענה ותרעומת ש'שדה שניתנה לנו זיבורית היא'[דהיינו כל מה שקיבלנו בעולם מאבא שבשמים הכל הוא ברמה גרועה מאוד] ולכן 'חטאנו' זה הוי בגדר אריס רע וממילא אינו נענה".
מה משותף לשני היסודות הללו?
אדם צריך לדעת שבראש השנה אדם מגיע אל התפילות עמוס רגשית, לב מי לא יחרד שהוא יודע ש"ספרי חיים ומתים לפניך היום נפתחים", היום יגזר עלי מה יהיה איתי לכל השנה כולה, ולפעמים הקב"ה גוזר על האדם גם לכמה שנים קדימה…
מה עלינו לעשות?
לבוא לראש השנה עם לב, כי "רחמנא ליבא בעי", זה לא משפט שהמציאו אותו חכמינו ז"ל, כך זה היה דרך חיים לצדיקים בדורות הקודמים שידעו את ריבונם, ופחדו ממנו פחד אלוקים, כשהבבא מאיר ע"ה היה נכנס לבית הכנסת היה כולו רועד "בבית אלוקים נהלך ברגש" היה תמיד אומר, וזה הסוד של יום ראש השנה, לתת ללב לדבר, ולחיות את הדברים הטובים של החיים, שריבונו של עולם כמה אתה רחמן כמה אתה אוהב אותנו, כמה מתנות טובות אתה מביא לנו בכל יום ויום, "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע", אנחנו מתחננים לפניך תכתוב ותחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה!!
כשאדם יתפלל על זה בראש השנה, בשני הימים מתוך רצון אמיתי להשתפר, מובטח לו סיעתא דשמיא גדולה..
בואו ותשמעו סיפור (אוצר הסיפורים, מועדים, עמוד 90):
"סיפר בעל תשובה אחד את סיפורו האישי, בעברו כשחי ללא קיום תורה ומצוות, ישב בבית הכלא. יום אחד הגיע לבית הסוהר איזה מרצה, כמה אסירים משועממים באו לשמוע אותו. האחד הניח רגל על רגל, השני הניח רגל על כתפו של חבר, וכך ישבו והטו אוזן…
המרצה סיפר משל, ומשל זה עורר אותו מאוד. משל לאדם אחד שהייתה לו מרגלית יקרה מאוד, ששוויה רב. יום אחד נפלה המרגלית ונפלה בה שריטה. הצטער מאוד בעל המרגלית , כיון שעקב השריטה ירד בה הערך באופן משמעותי. בצערו הלך אל הצורף אולי יצליח הוא לשייף אותה ולטשטש את השריטה. והנה פנה אליו הצורף: תאמר לי אדוני מה שמך? 'דניאל: ענה האיש. אם כך אמר הצורף יש לי עבורך עצה נהדרת: על המרגלית כבר יש קו אחד מאוזן של שריטה. כעת נסתת קו יפה לאורך, ותצא לנו האות ד', וזו תהיה חריטה מעוטרת של האות הפותחת את שמך, הרעיון מצא חן בעיניו, עשה כך והוא יצא מאושר.
כך אמר להם אותו מרצה, אנו נפלנו ויש לנו שריטה של חטאים בנפשנו, אבל דווקא אותה אפשר למשוך – לעשות תשובה, להשתנות לחרוט חרטה ווידוי בליבנו, ואז נהיה אנשים מאוחדים יותר ואהובים יותר!!! והיהלום יהיה משובח ביותר,!!!
קחו קצת תבלינים ותחשבו זה על זה!!!!
שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל האהובים והיקרים!!!
המאמר נכתב להצלחת ולרפואת כל חולי עמך בית ישראל !!
ובכללם למורי ורבי עטרת ראשי
ר' חיים שמעון פינטו שליט"א
בתושח"י.
