אתמול הודיעה לי דניאלה בהתרגשות רבה כי הרב ליבל גרונר מזכירו האישי של הרבי מלובביץ יגיע לדבר עם הבנות שלי בנות סמינר חיה מושקא.
בבוקר הגעתי מלאה בכוחות מחודשים, נכנסתי לכיתה, רשמתי נוכחות והסברתי לבנות מה עליהן לעשות. ביקשתי מהן: תחשבו שיש לכן שאלה שמטרידה אתכן, בעיה שמציקה או הרהור טורדני שמלווה אתכן כל הזמן ואתן חושבות לו רק יכולנו לשאול עכשיו את הרבי. אז הנה מגיע האיש שבמשך עשרות שנים עמד בהכנעה לפני דלתו של הרבי ועזר לאנשים לנסח את שאלותיהם. הנה מגיע האדם שהוציא והביא את דבריהם בפני הרבי. הנה האיש שאליו היינו מתקשרים כאשר רצינו לדעת 'אם יש תשובה'. ועכשיו מהרו וכתבו את שאלותיכן על דף נייר.
רבע שעה לפני חצות היום, בדייקנות של חסיד, הגיע הרב גרונר והתיישב בחדרון קטן. נכנסתי אליו וביקשתי לתומי כי יספר לבנות דבר או שניים על עצמו. הוא כפף את אוזנו השמאלית כמתכוון לשמוע טוב יותר. אה, חשבתי, מסתבר ששמיעתו נחלשה עם השנים. חזרתי שוב על השאלה והפעם באידיש מעורבת באנגלית רצוצה. "אני לא מבין מה רצונך", ענה לי. כשחזרתי בפעם השלישית על הבקשה והפעם בקול רם, תהה: "מה פתאום?!". פתאום הבנתי…
עוד באתר:
אבל כבר היה מאוחר מדי מכדי לעצור אותו. הרב הפנה אליי מבט מלא תמיהה ותוכחה. "מה? שאני אספר על עצמי? מה פתאום! את מי זה מעניין בכלל? הרי לא הבאתם אותי לכאן כדי שאספר על עצמי. הבאתם אותי כדי שאספר על הרבי"…
מטבע הדברים, מרבית השאלות שכתבו הבנות, התייחס לנושא שמטריד בנות בגילן – שידוכים. הן ביקשו לדעת מתי להתחיל לעסוק בנושא, איך יודעים שמוכנים לכך ועוד ועוד.
והרב סיפר, כן. הוא סיפר על עצמו. "כשאני נפגשתי עם אשתי תחי', נכנסתי אל הרבי ושאלתי האם הרבי מסכים שנגמור את השידוך. הרבי הרים את ידו הימנית וכופף את אצבעות ידיו בזו אחר זו תוך שהוא אומר 'לא אני יודע. לא אבא יודע. לא הרבי יודע וגם לא השכל יודע' ואז הצביע הרבי על לבו ואמר 'רק הלב יודע!'…
"הייתה הוראה מפורשת מהרבי שהורים לא ילחצו על הילדים בענייני שידוכים. פעם הגיעה שאלה לרבי מאביה של בחורה שהתעניין בקשר לבחור מסוים והרבי שאל: 'הבת כבר יודעת שהאבא מתעניין על הבחור?'. את הרגש ואת ההחלטה הסופית מתי והאם, רק את יודעת. רק את מרגישה".
הזמן עבר במהירות ושאלות רבות עלו על השולחן. הרב גרונר לא ענה תשובות. הוא פשוט סיפר סיפורים. סיפורים מחדרו הקדוש של הרבי.
"פעם אחת הגיעו שני זוגות הורים וביקשו להכניס מכתב לרבי ולשאול אם נכון שילדיהם ייפגשו. חלף לו שבוע בלבד ושוב הגיעו שני הזוגות והפעם ביקשו למסור את שמות ילדיהם לברכה, לאחר שהחליטו להקים בית בישראל. הרבי קרא לי ושאל 'האם לא היו אלה השמות שהיו פה לפני שבוע? הכיצד ייתכן שרק שבוע עבר והם כבר מבקשים להזכירם לברכה להקמת בית, האם ייתכן שבשבוע אחד הצליחו להחליט על חיים שלמים?!".
היו שם המון שאלות שמטרידות לא מעט הורים. אין לי שום אפשרות להקיף בטור הקצר הזה את כל הנושאים. הנה עוד שאלה:
וכך שאלה אחת התלמידות את הרב ללא מורא, "יש לי אחות שגדולה ממני בשנתיים ועדיין לא השתדכה, האם אפשר לעקוף אותה או שעדיף לחכות עוד קצת?".
"האחות הגדולה צריכה למחול לצעירה ותגידו לגדולה שבזה שהיא מוותרת לאחותה, הקב"ה ימהר ויזרז את זיווגה הרבה יותר מכפי שהיא חושבת. הרבי הורה שהוויתור ייעשה בכתב ושיראו זאת לרב מורה הוראה. עוד הורה הרבי שהזוג הצעיר שהשתדך, יקנה מתנה לאחות הגדולה שטרם מצאה זיווגה ויאמר לה ש"יש אצלנו מתנה עבורך שממתינה ליום בו תשתדכי".
***
ואיך כל זה קשור לפרשת פקודי, אז ככה… נשאלת השאלה למקרא הפרשה, מדוע כופלת התורה את מעשה בניית המשכן?
מסביר הרבי כי על המשכן "אשר ציווה ה' את משה" כבר סופר בפרשיות תרומה ותצווה ואילו על המשכן ש"עשו בני-ישראל" מסופר בפרשיות ויקהל-פקודי.
המשכן שהראה הקב"ה למשה הוא משכן רוחני, המשכן שלמעלה; והמשכן שעשו בני-ישראל היה משכן גשמי. לכן, אף שכבר נאמרו כל פרטי המשכן בפרשיות תרומה ותצווה – חזרו ונכפלו בפרשיות ויקהל ופקודי, כי בכל אחת מהפרשות מדובר במשכן "שונה"…
***
ייעודה של כל בת סמינר הוא להקים בית בישראל. להפוך אותו למשכן להשראת השכינה, וזו השליחות שרבותינו הנחילו לנו.
הרבי מעולם לא ציווה עלינו. הרבי תמיד 'הציע'. במקרים יוצאי דופן אמר הרבי שזו 'בקשה נפשית'. הרבי גם לא הטיף מעולם. אך החדיר בנו, חסידיו, ערכים שלמענם כדאי לחיות, ואם צריך, גם למסור את הנפש.
אם תרצו, דבר זה בא לידי ביטוי גם בתשובות בנושא השידוכים. בעבר קבעו ההורים עבור ילדיהם את השידוך וזהו, השידוך נסגר. גם פה נקט הרבי בדרכו – להציע… צריך לשמוע את הילדים, להקשיב ללב שלהם, לבדוק שהם מוכנים.
האם את מוכנה להקשיב ללב שלך?
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. [email protected]
