"נפש מלאה" | מחשבת הפרשה

מדוע רק חטא לשון הרע גורם לנגעים ולא שאר החטאים?

הנפש והגוף חופפים ומחוברים זה לזה אבל גם בחיכוך תמידי: כאשר הגוף שולט הנפש מתרוקנת, וכאשר הנפש מלאה האדם לא עוסק בחטאי הגוף.

הנגעים באים על בגדים, בתים, ובסופו של דבר על גוף האדם, לאמר לאדם כי עדיף שיהיה נגע ופגע ברובד הגשמי והחיצוני, ולא בנפש האדם.

כאשר האדם מרכל ומדבר לשון הרע בשביל להשיג תאווה גשמית, הוא פוגע בנפש ובעולם הרוחני שלו בשביל העולם הגשמי.

יותר נכון, בעל לשון הרע מרוקן את הנפש, עוסק ומוציא אנרגיות במקומות הלא נכונים רק בשביל להתעסק בענייני הגשם.

מסיבה זו, מצורע חשוב כמת כפי שעני חשוב כמת. כפי שאין לעני כסף וממון, כך אין למצורע נפש. הוא לא מלא מבפנים.

הנגעים נראים ברובדים החיצוניים, בשביל לרמז לאדם לשמור על פרופורציות ולהעדיף את שמירת הנפש ומילואה, מאשר הנאה רגעית של שיח רכילותי.

לעסוק בטוב ממלא מבפנים, וכך האדם לא עסוק ברובד החיצוני.

 

נכתב על פי משנתו של השפת אמת לפרשת מצורע שנת תרנ"ה:

זה  לשונו: בפרשה כי תבואו אל ארץ כו' ונתתי נגע צרעת כו'. דהנה כמו שהגוף הוא שמירה לנפש ויש עוד מלבוש שמירה לגוף וכמו כן בית שמירה יותר מבחוץ וכמו כן הוא בפנימיות. ולכן הנגעים כולם הם שמירה לנפש. ובהיות ישראל קדושים גם מלבושיהם ומקומות מושבותיהם היו בקדושה. ולכן כשהי' איזה פגם מסט"א נעשה נגע בבית ובבגד. ואם נפגם ביותר הי' בעור בשרו. ועכ"פ הכל שמירה אל הנפש כמ"ש במד' אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה.

 

שבת הגדול שלום.