קריעת ים סוף – שבירת מיתוסים

נפילת מסך הברזל יצרה משבר אמון אידאולוגי במי שהאמין בקומוניזם, המכה הכלכלית אכן הייתה קשה אך יתירה מכך נפילת ברית המועצות גרמה למשבר האמון של רוב רובם של האזרחים הרוסים שאכן האמינו בקומוניזם כאידאה וכדרך חיים, וכך נוצר שבר עמוק בחלק גדול מאוכלוסיית העולם.

זמן רב ארך עד שאזרחי חבר המדינות עיכלו והפנימו כי האמינו ברעיון אידאולוגי שאיננו בר קיום, וכי דרך חייהם החברתית הייתה שקרית ומעוותת.

מבאר רבינו בחיי כי בקריעת יום סוף כאשר 'מרכבות פרעה וחילו ירה בים' אנשי מצרים הבינו והשלימו עם העובדה כי הם לא ישלטו יותר בעם ישראל, אובדן השליטה היתה מכה רעיונית כלכלית ומדינית קשה מנשוא.

עוד באתר:

המשפחה התכנסה

ניצול השבי חזר וקיים ההבטחה: פירוק הסוכה

אלי יעקובוביץ

בחדרו בפוניבז'

צפו: ראש הישיבה ערך 'לחיים' לרגל הוצאת ספרו

נתי קאליש

השלל הוחרם

סכנה לציבור: נתפסו בשר, ביצים וירקות ללא פיקוח

אבי יעקב

בחסות הפסקת האש

בלב שכונת מגורים: צה"ל איתר מחסן נשק של חמאס

קובי פינקלר

מסיבה זו קריעת ים סוף הייתה בעבור המצריים יותר קשה מעשרת המכות, עבודת האלילים של המצריים כמו גם שבירת המיתוס הפרעוני של 'לי יאורי ואני עשיתיו' וכי יש לאנשי מצרים שליטה מלאה על עם ישראל התנפצו לרסיסים בקריעת ים סוף.

לעיתים קרובות אנחנו מאמינים במה שאנחנו רוצים להאמין, למרות שהמציאות שונה מהמחשבות וממה ש'בנינו' לעצמנו, דמיונות וחלומות שוא מתלבשים אל המציאות המדומה וכך סיטואציות רבות מקבלות פרשנות שונה ממה שהיא באמת, הכל בכדי להצדיק את את הפנטזיות והחלומות אותם אנו רוצים בחיינו.

ר' צדוק הכהן מלובלין מציע נקודת מבט של הרעיון הנ"ל מהזווית של פחד עם ישראל ממצרים, והשלמות של קריעת ים סוף היא מפני שהפחד מנוגשי מצריים עדיין קינן בלבבותיהם של עם ישראל גם לאחר עשר המכות ורק בשעה ש'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים' באותה השעה שפחד יצא מליבם אזי גאולת מצריים הגיע אל שלמותה.

הרצון שלנו לכופף את המציאות אל המחשבות שלנו או מאידך גיסא אל חרדות ופחדים, יוצרת בניית אידאות ומיתוסים שאינם בהכרח קשורות למציאות, כאשר השקר מתגלה והמציאות תופחת בפנים אזי זהו השבר הגדול ביותר שיכול להיות.

לא פעם אנו מאמינים במיתוסים באידאות ובמערכות יחסים כזאת או אחרת לא בגלל שהן אכן כך, אלא כי אנו רוצים וצריכים שהן תהינה כאלה, בסופו של דבר המציאות מוכיחה את עצמה, וכדאי שנחזה את המציאות נכוחה טרם נפגע.

הדבר נכון גם כלפי המאמץ הנפשי לאזור אומץ  ולא לתת לפחדים כר נרחב לגדול ולכרסם בעצמנו בגלל עצלות ותירוצים שאין להם כל קשר למציאות, רק כך זוכים לגאולה, ויפה שעה אחת קודם.